עם סיום סדר "במדבר" בפרשת מסעי, נסכם כמה מהתחנות במסעותינו מבעד לדפי "חומש הפקודים", דרך העקרונות המרכזיים בהם נגענו ב14 מאמרים העוסקים בענייני ספר "במדבר" (וחג מתן תורה)
בתחנתנו שבפרשת במדבר הדגשנו את היחס בין הכלל והפרט, מבעד למנין השבטים ותפקידיהם, ואיך שפעמים רבות גדול השלם מסך חלקיו. בנוסף הדגשנו את חשיבות החשיבה המסודרת, ו"סדר" בכלל, בטבע ובנפש האדם, כתנאי לפיתוחו של קנה מידה נכון כלפי כל הסובב אותנו.
לכבוד מתן תורה עיינו בדו-שיח מרתק היסטורית ורעיונית בין שנים מחכמי ישראל זצ"ל, הרשב"ם וסבו הגדול רש"י, כפי עדותו של הרשב"ם בפירושו בספר בראשית בפרשת "וישב" שנשא בחובו מוסר השכל חשוב לכל מעיין אודות ה"פשטות המתחדשים בכל יום".
במאמר נוסף עסקנו בדרגותיו העקרוניות של הלימוד ומטרותיו. במאמר נוסף ובהקשר למגילת רות, למדנו על מבט על הבריאה כביטוי של חכמה וחסד מבעד לברי הרלב"ג.
במסענו בפרשת "נשא", עסקנו בדברי תורתם של שנים מגדולי הראשונים, רבינו בחיי אבן בקודה, והרלב"ג. מבעד לדברי רבינו בחיי, התמקדנו בחשיבות ובכובד הראוי לדברים ש"בין אדם לחברו" ואת המחויבות שלא להתעלם אל מול עוולה, כמו גם את חשיבות שמירת דעת היחיד מבעד לזרם השוצף מדי לעתים של החברה.
בתחנת פרשת "בהעלתך", מיקדנו את דברינו בעקרון והדרכה חינוכיים נפלאים, להורים ומורים כאחד, בדגש על תפקידם להעמיד תלמידים עד תתפתח דעתם ותהיה "כשלהבת העולה מאליה", עת יהפוך המדריך מיותר כביכול. במאמר נוסף עסקנו גם ארוכות בנושא העובר כחוט השני במרחבי התורה כולה, ושבלט מאד בפרשת "בהעלתך", והמכונה בלשון חכמים: "אין מוקדם ומאוחר בתורה". נושא זה עוסק בחריגות בולטות מהסדר הכרונולוגי הניכרות באופן ברור במקומות שונים בתורה, הסיבות להם, והמחלוקות וההסכמות לגביהם.
בתחנת פרשת "שלח לך" עצרנו לעיין בשנים מהעקרונות החשובים שניכרו ממעשה המרגלים: מהותם של תהליכי שינוי, והזמן והסבלנות הנדרשים להם ברמת הכלל והפרט, וכן התמקדנו בהבדלים בין מנהיג ומנהל.
במסענו בפרשת "קרח" פגשנו במחלוקת קרח ועדתו, ונסיונותיו של משה לפתרה, שמהם למדנו לקח נפלא לחיינו אנו לגבי גישה למחלוקות בכלל וחשיבות יישובן, שלו יצויר שהיה מאומץ בידי כל אחד ואחת, היה "נושא בשורת שלום" במעגלים אישיים ורחבים.
בתחנת פרשת "חקת" עמדנו על משמעותו של "טעם" (באכילה ובדעת), ועל כוונת דברי שלמה המלך על פי המדרש והגמרא, ועל פיהם נסתרה ממנו טעמה של מצוות "פרה אדומה". כן ראינו מעט מדברי חכמינו לגבי הכרחיות המחקר בטעמי המצוות בכלל.
בתחנת "בלק" עצרנו על משמעותו העקרונית של חידוש תורני, וחידוש בדעת בכלל, מבעד להבנתם של הגאון מוילנה והאבן עזרא בנושא.
בדברינו בפרשת "פנחס" חזינו בהדגמת התורה את המאפיינים והדרישות להתמנות ל"מנהיג בישראל". בדברינו לפרשת מטות, עסקנו בהיבט של חשיבות המילים שאנו מוציאים מפינו דרך הסבר מהותם של נדרים ושבועות. במאמר נוסף עמדנו על מהותה של ברית חברתית בשאיפה להקמת חברת מופת, דרך דבריו של הרב יונתן זאקס.
בתחנתנו לפרשת מסעי התבוננו בלקחים העולם מסקירת השמות בהם השתמשה התורה לתיאור מסעות בני ישראל במדבר. וכן הזכרנו את חשיבות הדיוק במילים לשיקוף מציאות דרך עקרון "קריאה בשמות".
בכל התחנות במסע להבנה ובתקווה לחכמה, המגמה היא להאיר על קשר חי ואמיתי של "תורת חיים" ומוסרי חיים, הנוגעים לכל אחד ואחת מאיתנו ב"כאן ועכשיו" שלנו, כיאות לעקרונות המונצחים ועומדים מעל "אירועי הזמן". זהו מה שמבקשת תורת ישראל כשנלמדת כ"תורת חיים" המחוברת לחיים- לחפש בה תמיד את ה"וחי בה". וכאשר נאמר "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך"- תהא הכוונה "היום" (ובלשון יחיד), הן במובן של "תקופה", והן במובן הפשוט ביותר: "היום הזה ממש". מבעד לכל ענין בתורה עובר כחוט השני ענין זה, שידגיש משה בספר דברים, ש"לא בשמים היא ולא מעבר לים"... "כי אם בפיך ובלבבך לעשתו". היום.
[#100]