[בהעלותך] שימוש בלשון מוזרה לכאורה לגבי הדלקת נרותיה של המנורה, ממקד אותנו במהותו העקרונית של תהליך החינוך: להביא את התלמידים למצב של עצמאות להמשך התפתחותם.
פרשת בהעלותך פותחת בלשון שנראית חריגה לכאורה ביחס לתוכן הציווי: "דַּבֵּר, אֶל-אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת".
בשפה פשוטה היינו מצפים שלשון הפסוק תשתמש בפועל "דלק", ושנמצא את הכתוב מצווה: "ואמרת אליו בהדליקך את הנרות...יאירו שבעת הנרות". אותה תמיהה עולה גם בשני אזכורים בספר שמות, בהם אנו מוצאים ביטוי זהה: בפרשת תצוה (שמות כ"ז ו') נאמר "להעלות נר תמיד", ובפרשת תרומה (שמות כ"ה ל"ז) כתוב "והעלה את נרותיה". נוסיף כמו תמיד להזכיר שבכל דבר בתורה יש לחפש "מוסר השכל", וכן גם כאן יש לשאול מה באה התורה ללמדנו בשימושה בלשון "בהעלותך"?
בדבריו על הפסוק בפרשתנו כותב רש"י, שהשימוש בלשון "בהעלותך" אינו מכוון להדלקה, כי אם ללהבה עצמה, העולה כלפי מעלה לאחר ש"נתפסת האש", וזו לשונו: "על שם שהלהב עולה. כתוב בהדלקתן לשון "עליה" שצריך להדליק עד שתהא השלהבת עולה מאליה (לשון הגמרא שבת כ"א א)".
על הכתוב שהזכרנו מפרשת תצוה "להעלות נר תמיד", מלמדנו הרש"ר הירש רעיון חינוכי עקרוני:
"לשון זה (להעלות) של הדלקת נר אינו (מופיע) במקרא אלא לגבי הדלקת המנורה, והוא מדוקדק, שכן מצוה להדליק את הפתיל "עד שתהא שלהבת עולה מאליה", הווה אומר: "תפקיד מלמד התורה הוא לעשות עצמו מיותר. אל יעמיד ה"כהן" את "ההדיוט" היינו המורה את התלמיד, במצב של תלות תמידית ממנו".
דבריו של הרב ואיש החינוך המופלא ממקדים אותנו על מהותו העקרונית של תהליך החינוך, כפי שראוי ויאומץ על ידי הורים ומורים כאחד.
מטרת החינוך כולו, "המכה בפטיש" של כלל החינוך ובכל נושא מנושאיו, הוא להגיע למצב שבו קונה החניך עצמאות מלאה, אם בהבנה מלאה ועצמית של הנושא הנלמד, ואם בקנייני התנהגות ומוסר, שנטמעים בו אט אט במהלך שנות החינוך עד שנהפכים לחלק בלתי נפרד ממנו.
על שלהבתו של החניך להיעשות "עולה מאליה". בין אם היא אותה יקרה המופקדת אצלנו לצורך חינוכה, ובין אם הוא אותו חניך לו אנו קוראים "אני".
משמעותה העליונה של השלהבת ה"עולה מאליה" היא שמגיעה לעשייה והתקדמות מתוך הנעה פנימית, מתוך כח התעוררות עצמי, מתוך עשיה של האמת והנכון מאהבה, בגלל היותם אמיתיים ונכונים ותו לא.
מצב שכזה הוא שיקוף של עליה והתעלות בדרגה המשמעותית ביותר עבור האדם, ומהווה את נקודת ההצלחה העליונה בחינוך ולימוד הזולת, וכן כפי שרמזנו, גם בחינוכנו ועלייתנו העצמית.
במאמרנו "שלש דרגות בלימוד האדם" , הצבענו על שלש דרגות (שהם ארבע) בלימוד והתקדמות האדם, וסקרנו את השלבים השונים בהם שומה עלינו לנסות ולהשתלם בכל נושא שנעסוק בו: א) סדר, ב) שינון והעמקה, ג) הבנת העיקרון-היסוד של כל נושא, והרחבת ההקשר לזהות את הקשתו וחיבורו לעקרונות נוספים, ו-ד) שהיא תוצאת כל אלה וכרוכה בהם-- יישום יומיומי ופיתוח שיקול דעת. ועיינו נא שם.
דומה כי המשימה להעמיד צאצאים ותלמידים ולאמן אותם להיעשות כ"שלהבת העולה מאליה" עוברת אף היא בדרגות הנ"ל, ובעיקר בדגש על פיתוח כלים להבנה עקרונית ולהרחבת שיקול דעת דרך מגוון דוגמאות, לצד העצמה לבחנם באופן עצמאי תחת השגחה נכוחה מחד, ותמיכה ותיקון מאידך, עד ישוכנע המחנך שאכן תלמידו "חכם ומבין מדעתו" בכל נושא נתון אותו ילמדו.
[#93]
Comments