[פרשת נשא] מותג כורסאות הנוחות המפורסם "מה שכולם עושים", גורם לרבים להתעלם מעשיית הנכון בהקשר נתון או אפילו מאמץ מחשבה נכוחה אודותיו. דברי התורה בפרשת נשא, וכן קריאתו של ספר חובות הלבבות למעלה מ2000 שנים אחר כך, מתחברים בקריאה לכל אדם: אל תתעלם למעול מעל בה', והגע בעצמך: מהו המעשה הנכון בכל מצב נתון (שזו משמעותה של עבודת ה')
ספר "חובות הלבבות", מאת רבי בחיי אבן פקודה, חובר לפני כ940 שנה ושולח מאז את קרני לקחו לכל דור ודור של לומדיו.
בסיומו של שער הכניעה בפרק י' מזהיר המחבר, רבינו בַּחְיֵי מכל מה שיביא את האדם "...אל גובה הלב, הגאווה והתנשאות, ובקשת השררה והגדולה והממשלה והפרסום אצל הבריות...". עליו אומר: "...הקיצה אחי, ואל תתעלם... ...ואל ימנעך מזה מה שתראה עליו המון בני אדם מתעלמים מלרפא נפשותם מן המדווה הזה, ותאמר "ימציאני מה שימצאם", כי העוור כשיזדמנו לו הכחלים (התרופות) המועילות שהוא יכול להתרפא בהן כשהוא משתמש בהן, לא נכון מצידו להתעצל מלעשות זאת..."
לא בכדי מציין המחבר מידות אלה דווקא. כל טעות "שבין אדם לחברו" בזמן מן הזמנים, היא תוצר של שיעור כלשהו של גאווה והתנשאות, ובמקרים קשים יותר תוצר של "בקשת שררה וגדולה". שהרי "מי שמך" לפגוע באחיך, לולא שהחלטת או כבר התרגלת בשרירות ליבך ש"אתה", על דעותיך, מעשיך, מנהגיך או צדקותיך- נעלים על זולתך מסיבה כלשהי, המאשרת פגיעה בו בפועל במעשה או בדיבור.
ברובד יסודי יותר מעוגנת כל פגיעה לא ראויה בזולתנו, בתפישה לא נכונה ש"בין אדם למקום", אך אין זה מיקודנו במאמר קצר זה, ויעיין המעיין. ברם, נזכיר אסמכתא לדבר המצויה בפרשת נשא (במדבר ה',ו') שם נאמר: "דבר אל בני ישראל איש או אישה כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל בה' ואשמה הנפש ההוִא".
בפירושו במקום, כותב רש"י: "למעל מעל בה'": "הרי חזר וכתב כאן פרשת גוזל ונשבע על שקר, היא האמורה בפרשת ויקרא (ה'), ומעלה מעל בה' וכחש באמיתו וגו', ונשנית כאן בשביל שני דברים שנתחדשו בה וגו'". הרש"ר הירש מעיר במקום: "למעול מעל בה' ": "כל חטא מסוג זה שבין אדם לחברו יש בו גם משום "מעל בה' "- כי ה' ערב בין איש לאיש על משא ומתן באמונה...".
הקיצה אחי ואל תתעלם!
קורא בעל חובות הלבבות לכל אחד לשים לב לכך שישנם מצבים בהם מכיר האדם בנכונות עשייה או הימנעות מעניין מסוים (ובדוגמת דבריו כאמור, בהימנעות מגאווה והתנשאות), אך למרות שמכיר בצורך לכך, מתעלם ממנו (שהרי אם אינו יודע, הרי אין מה לצעוק לו שלא יתעלם).
כשמזהה האדם שכך, אזי קורא לו רבינו בחיי: "הקיצה אחי ואל תתעלם"! אל תתעלם מלבער פגעים אלה בנפשך גם אם תראה "חברה" שלמה שסביבך, "המון בני אדם" כלשונו, בה מתרחשות תופעות הפוגעות ב"בין אדם לחברו", כענין שבשגרה.
אל תתעלם! אפילו אם רבים בסביבתך מתנהגים בעצמם שלא כראוי בפועל, או משמשים לו בהסכמתם שבשתיקה (היכן ששייכת נקיטת עמדה או מעשה), ובכך "מתעלמים מלרפא נפשותם מן המדווה הזה". גם במקרה כזה, מלמד החכם: אל תתפשר באמרך "ימציאני מה שימצאם", כי אתה יודע שזה לא נכון, ומכיר את התרופה לכך,ו"לא נכון מצידך להתעצל" מלתקן.
קל לאדם מטבעו להתחפר במותג כורסאות הנוחות המפורסם מתוצרת "מה שכולם עושים", גם אם יודע בסתר ליבו שבעצם ראוי לו לחשוב או לנהוג אחרת.
אל תתעלם! מלמד רבינו בחיי שאדם יכול לדעת באם מתנשא על חברו או מזלזל בכבודו אפילו כחוט השערה, או שמזהה שמאן דהו משתמש בכוחו או עוצמתו שלא כשורה, או שמכיר בכך שאכן לא מוצדק שנפגע שכנו טוב הלב, או שנפגעו ילדיו במוסד החינוך כי יצא לפרנס את משפחתו, או כי שם משפחתו "אינו נכון" ועוד.
גם אם חוסר ההתעלמות הוא אך במחשבה שכבר מודעת לכך, הרי שכבר מתחיל התיקון. ואם ניתן לומר או לעשות, מה טוב. והכל לפי הזמן המקום והמצב, "ועל פי שכלו יהולל איש" (מסילת ישרים י"ג).
גדול וחיובי כוחה של החברה הסובבת, שמקלה על האדם בנושאים כה רבים, תומכת בו בעת חולשה או צרה, ומאפשרת לו לצמוח ביתר רגיעה ומתוך שותפות גורל תכליתית. אך אל לו לאדם לאבד את שיקול דעתו בזרם השוצף, ושומה עליו לזכור תמיד ולשאול שאלה אחת ויחידה: "מהי עבודת ה' הנכונה בכל מצב נתון"?
[#69]
Comments