נהוג לחשוב שחידוש תורני מתייחס אך ורק לרעיון או עקרון או דבר חדש שלא נכתב או נאמר מעולם. ולכן מעטים עד בלתי אפשריים החידושים והמחדשים, שהרי הכל לכאורה כבר נכתב ונאמר קודם לכן. ברם, הגאון מוילנה, וכפי שנראה, גם האבן עזרא, מלמדים אחרת.
בספר "ארחות חיים" המכונה גם כתר ראש, כותב הרב חיים מוולוזי'ן בשם הגאון מוילנה ("הגר"א") דבר נפלא על מהותו של חידוש תורה, שנגע מאד ללבי ושנדמה שיש בו עצמו חידוש גדול מהחשיבה השגורה.
נהוג לחשוב שחידוש תורני מתייחס אך ורק לרעיון או עקרון או דבר חדש שלא נכתב או נאמר מעולם. ולכן מעטים עד בלתי אפשריים החידושים והמחדשים, שהרי הכל לכאורה כבר נכתב ונאמר קודם לכן. ברם, הגאון מוילנה, וכפי שנראה, גם האבן עזרא, מלמדים אחרת.
כותב הרב מוולוז'ין בשם הגר"א כאמור בסעיף נ"ו:
"חידושי תורה נקראים כל מה שלומד יותר ומתבררים הדברים ומחוורים אצלו. כל זמן שאתה ממשמש בהם וכו', אתה מוצא בה טעם, וכשמרבה לחזור נתבאר בזה טעמים ופירושים שנתחדשו, וזה נקרא חידוש תורה, בין שהוא מחדש או אחר, רק שיצא הדבר לאור".
הרב אסף זולדן ביאר את הדברים בצורה נפלאה במאמרו הרחב בבמה החרדית "צריך עיון" ("יצירה אישית בלימוד הגמרא", חשון תשע"ט), שם כתב על דברי הרב מוולוז'ין בשם הגר"א הנ"ל:
"חידוש תורה אינו בדווקא רעיון או סברא שלא נאמרו במשך כל הדורות. חידוש תורה אינו חידוש לעולם, אלא חידוש לאדם. אפשר לומר שחידוש תורה הוא התחדשות האדם עצמו בתורה...." "...חידוש תורה הוא התגלות כח היצירה באדם, כאשר הדבר מתבהר אצלך, בתוכך, ואתה מרגיש כי אתה בכוחך הבנת משהו. באמצעות כח זה הופכת התורה ליצירה שלך, ולא למשהו שקיבלת מבחוץ...". עד כאן לשונו.
אוסיף לדברי הרב זולדן היבט נוסף הכלול כאן לענ"ד:
דברי הגר"א שמובאים לעיל מלמדים שעמל הלומד אף הוא יסוד חשוב במלאכת החידוש, ושיש צורך בעדינות מחשבתית רבה ("למשמש") ובחזרה על דברים, שרק אז מתבארים "טעמים ופירושים שנתחדשו". עצם התחדשותם "בו או באחר" "מוציאים את הדברים לאור", ואכן ראשית הדבר הוא בפנימיותו הוא.
ברם, אם נעיין יותר נראה שלמעשה, הגר"א מאיר על ענין דק בטבע הדברים ושכיאות אין זה אך "רעיון" או "וורט" יפה.
כל לומד מהווה את השתקפותה של זווית ראיה ייחודית (הנקראת "אני"). זווית זו היא ייחודית בהכרח, כך נראה מטבע הבריאה. ייחודיות זו נובעת הן מעצם זמן היותו בעולם, הן מעצם הדור בו מזדמן לו לחיות, הן מהשלב המסוים בחייו, ו"מארגז הכלים" שלו ואופיו. שילובם של כל אלה ועוד, מהווים "זווית" שהיא "אך שלו", ומתבטאים באופן מחשבה והבנה פרטי וייחודי, על פי ערכו, שבהכרח אינם אצל אחר. ממילא, כל התבהרות פנימית של רעיון כלשהי היא בהכרח, חידוש שלא היה בעולם מעולם, כי אין למעשה משהו אחר.
השאר הן רק דרגות של ענין זה, בין אם כאלה הנהפכות עוצמתיות במידה כזו שמתפרסמות ונוגעות לעוד אנשים ומהוות אף חידוש עבורם, ובין אם וכאמור מהוות חידוש רק עבורו אישית, ויוצאות לאור בהוויתו האישית, שם מתבטאות במעשיו.
שימו נא לב כמה עדינות והערכה ליחיד יש באמירה זו מחד, ואיזו קריאה לענווה היא זו מאידך. שכל חידוש חשוב, וכל יחיד חשוב, וכל זווית ראיה חשובה מעצם זה שמודגש כאן, שאף היא על פי ערכה חידוש נצרך בתורה. אם זכה מאן דהו וחידושו מתפשט הלאה ומועיל לאחרים, מה יפה ונעים, אך גם כזה שאינו, הוא לעולם חשוב עקרונית לא פחות.
דורש המדרש בשמות רבה על פרשת יתרו (כ"ט, א') על הדיבר הראשון- "אנכי ה' אלקיך:
"חזר ר' לוי ופירשה, אמר להם: השמע עם קול אלהים, כיצד?
אילו היה כתוב קול ה' בכחו, לא היה העולם יכול לעמוד, אלא קול ה' בכח, בכח של כל אחד ואחד.
הבחורים לפי כחן,
והזקנים לפי כחן,
והקטנים לפי כחן....."
כותב על כך הרב שלמה וולבה זצ"ל בשער השלישי של חלק ב' בעלי שור:
".....נתבאר שכל אחד אמנם שמע אותן הדברות, אבל כל אחד שמע פירוש אחר, וכפי שביאר הרמח"ל בדרך עץ החיים שישנם ששים ריבוא פירושים על התורה וכל אחד כפי שורש נשמתו קיבל פירוש משלו, ועל זה נאמר להם "אנכי ה' אלקיך" שהכל בא מאחדותו ית'. הרי לב אחד, ודברים אחדים, אבל כל אחד קיבל לפי כוחו, ולא בטלה הפרטיות של כל אחד, ואדרבה: דווקא במעמד זה, קיבל כל אחד לפי הפרטיות שלו, הרי אחדות הלב יחד עם גילוי פרטיותו של כל אחד."
וענין זה עליו הארנו, הנובע מדברי הגר"א מתוח למעשה ישירות אל מעמד הר סיני ומתבטא בפרשנות עתיקה הרבה יותר.
נכד הגר"א, הרב אליהו מסלאנים, מביא בפירושו "אהלי חיים" במקום מדרש תלפיות בשם האבן עזרא שכתב:
"הדברים נקראו מחודשים על ג' פנים (שלשה היבטים): 1) אם שנתחדשו עתה לאדם זה והם ישנים אצל אחר, 2) ואם שהם מחודשים אצל העולם (כנהוג לחשוב, וכאמור) 3) ואם שהיו ונאבדו וחזרו ונתחדשו.
הסעיף האחרון הוא מה שנקרא בימינו "החזרת עטרה ליושנה", ענין הנדרש מאד בימינו, אבל לא אך כציטוט של עקרונות ישנים לזמנים ישנים, כי אם הבנת נצחיות העקרונות ה"ישנים" והשתקפותם בהווה זמננו, ובקרבנו, שזה בסיס לרבים ממאמצי האישיים, על פי עֵרְכִּי, ובכללם מאמרים אלה. ואולי זו (החזרת עטרה "בהתחדשותה".
[#76]
Σχόλια