"מצבו הראשוני של האדם הבא לעולם, הוא של חירות מושלמת. חירות של תינוק ששום מחשבה על הסביבה אינה טורדת אותו. אך חירות זו זמנית היא, טובעת את רישומה בנפש, מעין המחשה לאידיאל אליו ישאף לשוב - ונעלמת.
 
במהלך גדילתו נפגע כל אדם ונזרק אל ארץ גלותו האישית. יש שנתלה במשפיליו, ויש שנתלה במשבחיו, יש שנתלה בהסתגלות למעצביו ויש בהתנגדותו להם. כולם כאחד גולים ונעשים עבדים לשקר.
 
הדרך אל החירות הוא מסע לכיוונה של התאמה הרמונית שְלֵמה שהשיבה אליה דרך כל המסכים המפריעים (והמסיחים) היא הרצון הטבוע בהווייתו של האדם, והעמוק מכל מטשטשיו. מכלל רצון יסודי וחזק זה לזהות את ההרמוניה השלימה, לחוש אותה ולהיות מעורה בה עד כדי היות שופע אותה בטהרתה ללא אינטרסים וצמצומים....".