הפשטות המתחדשים בכל יום

[בראשית-פרשת "וישב", חג שבועות] דרך עדות היסטורית מרתקת בקטע קצר בפירושו לפרשת "וישב" מתאר הרשב"ם דו שיח מרתק שהיה לו עם סבו הגדול רש"י. ננסה להראות מדבריהם יסוד עקרוני בדעת האדם, ולעמוד על האופן שבו על האדם להתייחס להתפתחות חכמתו, אז וגם היום, וללמוד אגב כך, גם שיעור במהותה של ענווה.

אם נדמה את מסע חיינו לרכבת הנוסעת על פני מסילה שנקודת המוצא שלה היא יום היוולדנו, ונקודת סיומה היא 120 שנה, אזי נבחין שאנו נוסעים ללא הפסק בין תחנה לתחנה במרחבי הזמן, בין הרים וגבעות, שהם העליות והירידות שבחיינו, ושמראותיהם (החוויות שלנו) משתנים ללא הרף.

אם נתמקד במעגל המלא, השנתי, הרי שמשנה לשנה אנו מגיעים כל פעם מחדש לתחנות בעלות שם זהה לאלה שהיינו בהן בשנה הקודמת (כגון ר"ה, סוכות, פסח, ומתן תורה). על כרחינו אנו מגיעים אל התחנה החדשה עם שלל חוויות, תכנים ותובנות חדשות שהתווספו למסענו במהלך השנה שחלפה, ומאז היינו בתחנה בשם זה בפעם הקודמת. ועל כל אלה אנו מברכים בכל חג "שהחיינו וקיימנו והגיענו- לזמן הזה".

יוצא מכאן שלמרות החזרה לתחנה בעלת השם הזהה, הרי שמצד האמת אין בחיינו תחנה אחת הזהה לחלוטין לרעותה באותו שם שקדמה לה, כשם שאין שעה חודש או שנה, הזהים לחלוטין לאלה שקדמו להם.

מתוך גופנו פנימה ניתן להבחין בתהליך נוסף המשקף רעיון דומה המתקבל ממבט על תאי הדם שלנו המתחלפים בקצב של 1.1% ליום לערך, ולמעשה באופן מלא מדי 90 יום. הדם, הנדמה כאותו הדם, נמצא למעשה בתהליך תחלופה מתמדת, עת תאים חדשים של נוזל החיים מחליפים ומתערבבים בקודמיהם.

בשני דימויים אלה ישנו מסר עמוק הנוגע לאופן שבו עלינו להסתכל על עצמנו, על האופן בו אנו מתייחסים לידע, ועל צמיחתנו כבני אדם בכלל.

כותב הרשב"ם בביאורו (פרשת וישב) לבראשית ל"ז, ב':

"אלה תולדות יעקב. ישכילו ויבינו אוהבי שכל מה שלימדונו רבותינו (שבת ס"ג) כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו.... אף כי עיקרה של תורה באה ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט, וההגדות וההלכות והדינין, ועל ידי אריכות הלשון ועל ידי שלשים ושתים מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ועל ידי שלש עשרה מידות של ר' ישמעאל. והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא... ...וגם רבינו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא. ואף אני שמואל, ב"ר מאיר חתנו זצ"ל, נתווכחתי עמו ולפניו, והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום".

מתאר הרשב"ם זצ"ל עדות מרתקת על ויכוחו עם סבו ("אבי אמי"), הלא הוא רש"י, מאיר עיני ישראל זצ"ל, ובו טען כנגדו שעל פשט הדברים להיות מתחדש תדיר. לעדותו, הודה לו רש"י שאכן, אם היה לו פנאי היה צריך "לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום".

כה יפים ומיוחדים הדברים, שראוי לתת את הדעת בקצרה לכוונתם, שכן יש בהם בכדי למקדנו במהותה של רכישת חכמה, ק"ו חכמת התורה, ובמהותו של מסענו כלפיה.

את כוונת רבותינו זצ"ל ב"פשטות המתחדשים כל יום" ננסה להמחיש דרך עבודת החינוך שלנו עם ילדינו (וממילא גם עם עצמנו, באם ממשיכה נפשנו לשאול ולצמוח). עת עוסקים אנו בחינוך, וחוזים בהתפתחותם של ילדינו, גדילתם ומעברם משלב לשלב, יש לנו לשנות את תבנית החינוך ותכניה משנה לשנה עם גדילת כל אחד ואחת מהם.

ההסבר שינתן על אותו פסוק או ענין בדיוק, בו עסקנו ברמתו של ילד בן 6, 9, 12 או 15, משתנה ומתפתח, בכל עת שאנו פוגשים באותו נושא שוב במסענו בתחנות הזמן. בכל פעם שנגיע לאותה פרשה, או אותה סוגיה, הרי שתפקידנו להבהיר עבור יַלְדֵנוּ זווית חדשה באותו ענין בדיוק. עבורו, יהפוך ההסבר החדש ל"פשט מתחדש".

שומה גם על אדם בוגר להיות בתהליך מתפתח של רכישת דעת. גם אדם בן 30 40 50 ו70 שמבין ענין זה אל נכון, ושמתלמד באמת ב"דרך ה'", אמור, בכל עת שלומד שוב את אותו עניין או עקרון, למצוא שם עומק חדש אותו לא יכול היה לראות קודם לכן. תגלית חדשה זו תיהפך עבורו ל"פשט" חדש, כזה שלא היה שם בלימודו הקודם.

ממילא, לו יצויר שהיה בא ללמד את אותו לימוד לחברו, היה כבר כולל בהסברו את הלימוד החדש שבקרבו. לכן, הודה רש"י לרשב"ם, שאם היה לו פנאי, היה "צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום".

נראה דוגמא:

מעיד הקב"ה בדבריו לאהרן ומרים ע"ה על משה רבינו ע"ה ""פה אל פה אדבר בו וגו'... ..ותמונת ה' יביט" (במדבר י"ב ח'). כל בר דעת אמור להתפלא על משמעות הפשט, שהרי כתוב במפורש (דברים ד' ט"ו) "ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אליכם בחרב מתוך האש" (וכמובן "לא תעשה לך פסל וכל תמונה וכו'" (יתרו, כ',ג'). אלא שמבארים כמה מהראשונים (רמב"ם, רש"י, רמב"ן, ספורנו) (1): משמעות "תמונה" בהקשר הפסוק (תמונת ה' יביט) היא הגעתו של משה להשגה השכלית הגבוהה האפשרית לאדם באשר לאחדות ה'.

הגר"א כותב בציטוט מדויק מהרמב"ם: "ותמונת ה' יביט", פירושו אמיתת ה' ישיג, ו"הבטה" הוא ענין הבטת השכל, כמו "הבט נא השמימה" שפירושו הבט במה שיש בנבואה. ואכן כן תמונת ה' יביט פירושו "להבין ענין אמיתתו ואחדותו".

מי שמתוודע לפירוש זה, ומבין את הסיבות להכרחיותו (שהרי לא יתכן שמשה הביט בתמונה במובן פשוט), תעשה המשמעות הזו פשט עבורו.

בדרגת לימוד א'- יהיה הפשט משהו מסוים,

ובדרגת לימוד ב' הוא יהיה מבוסס על הידע הקודם, אך עמוק ונכון יותר.

מה שהיה בגדר לא ידוע, ואחר כך בגדר רעיון מופשט וקשה, הפך בדרגת עיון מסוימת, לגדר "פשט" לאחר זמן. הרעיון המורכב יותר נהפך לפשוט עם עלייתו של הלומד במעלות החכמה.

כותב הרב אברהם יצחק בלוך זצוק"ל מטלז (שיעורי דעת, "עול מלכות שמים", ע"מ רכ"ד):

"יש חילוק בין החכמים, והשגת האמת אינה שווה בכל. מה שנחשב אצל ת"ח זה לאחר היגיעה כהשגת האמת, לגבי האדם הגדול עדיין אינה השגת האמת כראוי, כי השגתו בתורה של אדם גדול, גדולה לאין שיעור ותכלית. בַּאֵמֶת עצמה יש חילוקי דרגות... ואף האמת לאמיתה שמשיגים גדולי ישראל אינה סוף השגת האמת, ויש לה עוד עומק, ועומק לפנים מעומק..."

כל לימוד וחוויה שחווה האדם נושאת בחובה את הפוטנציאל ללמדו דבר מה חדש, שיתווסף לכלל ידיעותיו, כך שבאם הוא ערני ומתבונן, ישתנה ויתחדש גם ה"פשט" שלו.

כל צמיחה, כל חילוק, כל עקרון חדש שמתגלה, שופך אור חדש על ידיעת האדם, וקל וחומר לחכם. אור זה מקרין מקרניו על כלל מה שנודע לו עד כה, מעדכנו ומקדמו לעוד שלב בהבנתו.

מוסר השכל גדול ומשמעותי עולה מדברים אלה: לשון רש"י ברשב"ם היא "מתחדשים בכל יום". בכל יום ממש.

וכך נבין את הנמשל במשל שפתחנו בו: לעולם לא תהיה התחנה במסענו במרחבי הזמן אותה התחנה בדיוק, גם אם יהיה לה את אותו השם... ואוי לה אם תהיה, אלא שעלינו להוסיף להבנת התורה, להתפתח ולהשכיל להבין בעוד דרגת עמקות ועוד אחת, מה ה' אלקינו דורש מאיתנו, היום-- בקבלת התורה, בראש השנה בהמלכתנו את ה' ית' עלינו, בפסח- ביציאתנו מעבדות לחירות כל שנה מחדש וכן הלאה.

יש כאן דרישה חזקה מהשואפים ללכת בדרכי חכמים.

אך יש לשים לב, שלצידה של דרישה זו יש גם גם קריאה לענווה:

הלומד השואף לענווה זוכר כי תמיד יש לו לאן לעלות, לעומת מה שידע קודם לכן, וממילא בכל רגע ורגע יש לו לזכור את הכלל הגדול שטבעו חז"ל "אל תסמוך על עצמך עד יום מותך" (שהרי תמיד יתברר לך שאתה היום במקום אחר ממה שהיית קודם לכן), ומצד שני אל "תשתעבד" יתר על המידה לתכני דעתך שלך בכל רגע נתון (שהרי אחרת איך תוכל ללמוד).

שא עיניך להמשך לימודך, והיה נכון ללמוד מכל מלמדיך בנפש חפצה. מצד שני, שים עצמך במודעוּת לחתור בכל עת להיות "נענה" תמיד לדבר ה', וקַשוּב ל"פשט המתחדש בכל יום ויום".

אומרת הגמרא בתענית ז', א':

"אמר רבי חנינא בר אידי- למה נמשלו דברי תורה? למים דכתיב הוי כל צמא לכו למים, לומר לך מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה".

גדולי עולם מלמדים אותנו שאל לנו להתקבע ברעיונותינו יתר על המידה, אלא לחפש לרכוש דעת בכל עת, בכל יום, כל ימי חיינו. יה"ר שנזכה לעשות כן, כל שנה ושנה עד 120 בשמחה ובטוב לבב מרב כל.

הדברים מופיעים אף בהרצאתי ביוטיוב: https://www.youtube.com/watch?v=wsPJoFIGuqE

(1) עיין רמב"ם מו"נ א', ג', ורש"י והרמב"ן על סמך ספרי "זה מראה אחורים" שכוונתו הפשוטה היא ידיעת ה' ואחדותו מתוך מעשיו "וראית את אחרי ופני לא יראו" (שמות ל"ג, כ"ג), והספורנו שם: "תראה איך תהיה פעולת כל מה שלמטה ממני". עיין עירובין י"ח, א.

[#11]