הצורך בבחירה מתעצם בדרך כלל מתוך אי בהירות לגבי שני מסלולים אפשריים או יותר. אי הבהירות מתאפיין פעמים רבות מתוך זימונן של נוכחויות רבות המסתירות ומערפלות את בהירות המבט. במקרה זה יש אשר בוחר האדם נכוחה לאחר עיון בנושא כלשהו, יש אשר נשאר בערפל ואינו עושה, ויש אשר נוקט בפעולה ובוחר בדרך של הקרות כלשהי, או כתוצאה מחולשה, או בלית ברירה. בעיה גדולה עוד יותר אם מתחיל זייף את הפשרה הזמנית כנכונה מלכתחילה, עד נשכח הרצון לדיוק, ונסתר מעתה היבט מסוים בנפשו. מהו מסלול פיצול הרצון? ומהי הדרך העקרונית לתיקונו?
1. חלק בלתי נפרד ותדיר ממצב הדעת, ומנדבכי צמיחתה או קמילתה, מתרחש בהופעת סתירה בנושא או הקשר כלשהו, מבעד לזימונן של נוכחויות רבות המסתירות ומערפלות את בהירות המבט. ערפול זה יכול להיות תוצאתה של טעות, אי בהירות ביחס לזימון בלתי צפוי, תוצאת מחקר אַפֵקְטִיבִי שיצר קונפליקט כלשהו, ועוד. מרוצת הרצון נעצרת אז מאליה בצומת של אפשרויות סותרות, או במבוך משתק של חוסר הבנה.
2. בהתעצם סבל מהימצאות סתירות והעדר איזון, מוּנַעת הנפש בניסיון להבהרת הערפול, בהתאם לעוצמת השאיפה לבהירות (לא תמיד זה חשוב או אפשרי), ביחס ליכולת ונאמנות לדיוקו של תהליך הרחבת המבט, וביחס לעזרים זמינים.
3. בצומת הסתירות המערפלות מזוהים שלשה מסלולי נקיטת דרך עיקריים:
א. (2 במודל) יש אשר תשלים הדעת זמנית עם אי בהירות, עקב נאמנות האדם לעוצמת הדיוק, המורה שלא להיחפז לפתרון. או אז תנקט המתנה פסיבית בערפול בנושא נתון, בתקווה להתמעטות הנוכחויות הסותרות מאליהן בחלוף זמן שהוא, קצר או רב.
נקיטה זו המבוססת כאמור על נאמנות הדיוק, מורה בהקשר זה שעדיפה המתנה על פני פסיעה באחד ממסלולי האפשרויות הסותרות. ואכן, יש אשר יפתרו הסתירות מאליהן בחלוף הזמן, ויש ולא זכה אדם ומלווים אותו קשיים סוגיות ושאלות בלתי מסודרות במשך שנים ארוכות ואפילו עד בית עולמו. לעתים, ובאם לא התפשר לפתרונן המלאכותי בהצטמצמות נוחות ודעת אזי יש וזכה.
ב. (מ2 ל1A במודל) לעומת ההמתנה הנ"ל, יש אשר יתאים ניסיון בירור מדויק של הסתירה, במחשבה, לימוד, או הדרכה, בתקווה לפיזור הערפל. באם אכן עולה הבירור יפה, תיווצר ממילא הנעת רצון לנוכחות עוצמתית דיה לשיבה למסלול הדיוק ולשלוות הנפש שבעקבות שיבה זו.
ג. (2A במודל) יש אשר שוככת עוצמת הסתירה כתוצאת חוסר זהירות בניסיון התיקון, אם בבקשת פתרון מהיר, ואם במרוצת הרצון להרמוניה, או שלוה מקומית וזמנית. חיפזון, חוסר הזהירות, או חולשה, מובילים לנקיטת דרך מלאכותית באחת האפשרויות שעמדו לפני האדם בצומת הדרכים הסותרות בהן התלבט. ההיקשרות לאחד או יותר מצדדיו מהווה מזור זמני לסבלה של הנפש, אך עלול לקבעה במסלול הנוחות המצומצם, והמדויק פחות. בהיות היקשרות זו מצומצמת מטבעה, מרחיבה בנקיטתה את הפער בין ההכרה הראשיתית למבט המשני ובין הרצון כפי שהשתקף בפועל, לרצון המקווה.
4. (2B במודל) ככל שתתמיד ההיקשרות המלאכותית ותמשך ההרמוניה המקומית בנוחות ההצטמצמות, וככל שתרגיל הנפש בכך, עלול הרצון המקווה להתמדת התרחבות הדעת לכיוון ההכרה הראשיתית להישכח כמעט לחלוטין.
5. במצב זה מזויפת ההרמוניה המצומצמת כאילו היא רחבה יותר, ומופנמת התפישה כאילו היתה נוחות זו נכונה מלכתחילה. בנקודה זו נשכח זכר הסתירות, ומתקבעת השניות מבלי משים. זהו שלב הזיוף התעלמות והשתקת זכרם של ידיעות רחבות יותר, ובו מוכשרת השניות לכתחילה. ברם, בהיות שלב זה בגדר זיוף המניח מקור, יתכן וחיה עוד הנפש דיה בכדי שיאותת מדי פעם זכרון העבר בו היתה נודעת הפשרה.
6. (2C במודל) בשלב חריף עוד יותר של שניות שהופכת אלילות, מתנתקים לחלוטין המבט המשני והראשיתי, ונהפכת מה שהיתה בעבר פשרה של חולשה, לתחליף מציאות ראשיתית מבוססת אשליה. הרצון משועבד לראשית דמיונו המתקבע עתה כראשיתי, ונשכחים מקורו ושבועתו לגמרי. במציאות אלטרנטיבית זו מתהווה מסלול חדש של הרמוניה מבלי שיסודו נבדק עוד, ושוקעת הנפש באובדנו ובחילולו של היבט בה.
7. כל היפוך מסלול, לשיבה לרצון המקווה וניתוק מאשליות, זיופים, והיקשרויות, טמון במחויבות מחודשת לדיוק וחיבור למנגנוני הוויה, וקריאה בשמות, מתוך קמ"מ (תובנה 17א) כקנה מידה להרחבת דעת. ברם, כעומק הקמילה כך קושי השיבה, ויש אשר אך נוכחות עוצמתית של שבר מטלטל תגרום להתנערות מראשוניות האשליה לשיבה למסלול ראשוניות הדיוק להתבהרות ראשוניות ההוויה מבעד להרחבת המבט לכיוון ההכרה הראשיתית.
8. השיבה לשלווה ולהתעלות שברוחב דעת, בשאיפה לתיקון דעת והפנמת כל נושא לכיוון ההכרה הראשיתית, מחייבת ועוברת בעזרי הכוונת הרצון ומיקודו שנמנו לעיל (תובנה 17) (קמ"מ, קריאה בשמות, ועוגני מעש) מבעד להדרכה, מחשבה, לימוד, הוראה, התנסות וניקוי מתודי של הגורמים הרעועים, חזרה לתיאור ולדיוק, הנכחת הרצון המקווה, וחזרה לשאיפה אליו עד תושג תכליתו.
9. לסיכום, ניתן לאפיין את עוגני המעש בארבע דרגות, שניים במסלול התקדמות, ושניים במסלול נוחות ותיקון:
א. עשיה בשלמות ידיעה והפנמה (נדע-נעשה-נשמע כאחד): כפי שתואר לעיל (תובנה 24), בדרגה זו, שהיא שיא נאמנות האדם למהותו, מיושמת בהירות הדעת מאליה למעשה תואם והרמוני, נחווים הידיעה המעשה וההפנמה כאחד, ומשתקפת ראשוניות הדיוק- כאחד מאבריו.
ב. החלטת מעשה כנקיטת דרך (נעשה ונשמע): כפי שתואר לעיל (תובנה 26) בדרגה זו, נוסף לעוגני הקריאה- עוגן לימודי-הפנמתי. יישומו בהחלטת מעשה על סמך נתונים אמינים ועוצמתיים דיים. נקיטת דרך אמינה מהווה גשר בין חוסר בבהירות לבין רצון להפנמה ערכית, ומסייעת בתורה להרחבת המיקוד והדעת. יש אשר יעשה בחפץ לב ובאהבה, ויש שיהיה צורך בתוספת כח להנעת הרצון על ידי מניע נוסף וזר (כגון פרס או שיוך חברתי), שאינו קשור ישירות לעצם המעשה (שלא לשמה). [1]
ג. החלטת מעשה כמזור זמני (עשיה מצמצמת): כפי שתואר לעיל (תובנה 29ג.) בדרגה זו נחפזת הנפש להפיג את סבל הסתירות על ידי בקשת הרמוניה זמנית, בהיקשרות לאחת האפשרויות שבצומת הבחירה [2]. מזור זמני זה שכיח מאוד במצב האדם, ובמגוון נושאים מהווה את עיקר עבודתו. יחס הדעת ויושרה בזיהוי הקשרויותיה היא צומת עיקרית ותדירה במחויבות להרחבת דעת, או צמצומה לכדי מסלול הרגל זיוף ואשליה.
ד. עשיה במסלול הדרכה ותיקון (נדע נעשה ונשמע כשלבים נפרדים): כפי שתואר לעיל (סעיף 33) עיקר גדול בעבודתו התדירה של האדם היא שיבתו מהיקשרויותיו, זיופיו ואשליותיו. בהווכחו בצורך שובו, מתעורר הרצון לתקווה מחודשת ל"שבועת יום הלידה". בהתנערו [3], מתבקשת דרך יעילה ותומכת צמיחה, להרחבת המבט והדיוק, ולתקווה מחודשת של כל שנשכחה נחלשה או נשבתה מהות שבועתו. 10. מגמת ההדרכה המעשית היא פיתוחו של קנה מידה רחב (קמ"מ), לימוד דרכי הדיוק (קריאה בשמות), זיהוי והבנת מנגנוני הוויה, ניקיון דעות והרגלים סותרים להכרה הראשיתית, והגברת המבט המשני כמיטב האפשר לכיוון ההכרה הראשיתית. תמיכת מסלול השיבה נעשית באמצעות עוגני עשיה, לימוד, והפנמה, להעצמת הרצון בפועל, כדי שישוב להתחבר לרצון המקוה בבהירות המבט הראשיתי. במסלול התיקון יש להיזהר שלא יתפשו תומכי השיבה כעיקר הדעת (מה שמקביל להפיכת היקשרויות הנוחות המצמצמת) ויהפכו משרתי השיבה לאדוניה.
[1] ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה, אך ורק אם ישווה נגד עיניו את הרצון המקווה, על מנת שלא ייחלש זכרון נקיטת הדרך כמקדמת ליעד המבט הראשיתי וראשוניות הדיוק.
[2] דוגמאות לכך: חולשה או חיפזון המובילים ל"עוד סיגריה" או לאכילת מאכל מפתה אך מזיק, או מלמולי שמועות סגולה למיניהן בעת צרה, להפגת דאגה והתחזקות
[3] "ויהושע נער לא ימיש מהאהל" (שמות ל"ג י"א)- מתפרש כחיפוש מתמיד של פנימיותו (אהלו)
[#57]
Comments