אחד מסודות האהבה הזוגית באם זוכים לכך, היא האפשרות להתחדש ולהתפתח בה, ביחד ולחוד, באופן שאינו אפשרי אחרת. כפרפרזה על דברי רש"י על מסעו של המתלמד בחכמה, שיש לשאוף ש"בכל יום יהיו בעיניך חדשים", כך גם באהבה יש לחפש את הדרכים להתחדשות והתפתחות, ולמבט חדש על אותה מערכת יחסים ומשמעותה. חיפוש זה הוא עקרון בחכמה, שהוא למעשה עקרון האהבה.
אחת האסמכתאות הפרשניות החביבות עלי ביותר שנוגעת למהות קניין חכמה- ולאופן בו אנו מתייחסים לידע בכלל, מצויה בדברי הרשב"ם בפירושו בפרשת "וישב".
על דבריו שנביא שוב בקצרה להלן, כתבנו כבר בהרחבה במאמר באתר זה, בשם "הפשטות המתחדשים בכל יום". בהיות הדברים מנחים לעקרון יסודי במאמר זה, נבחנם כאן גם מזווית אחרת, הקשורה ליחס לטבע, וללקח שניתן ללמוד מכך גם למערכת היחסים הזוגית.
הרשב"ם (רבי שמואל בן מאיר 1080-1160 לערך) מתאר עדות מרתקת על ויכוחו עם סבו, הלא הוא רש"י (רבנו שלמה יצחקי 1040-1105) , ובו הוא מעיד שהתווכח עם סבו וטען כנגדו שעל פשט הדברים להיות מתחדש תדיר, ושאכן רש"י הודה לו על כך, וזו לשונו: וגם רבינו שלמה אבי אמי, מאיר עיני גולה, שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא. ואף אני שמואל בן רבי מאיר חתנו זצ"ל, נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום. (רשב"ם בראשית ל"ז, ב').
עבור המתלמד בדרכי החכמה, חשיבות ה"פשטות המתחדשים בכל יום", נובעת מתוך מחויבות לתהליך מתמיד של הרחבת מבט, ומתוך ניסיון לזהות משמעות רחבה יותר, חדשה מבחינת המתבונן, ושלא נראתה על ידו קודם לכן, באותם הדברים בדיוק. הרחבת המבט, המאפשרת לימוד מדויק יותר במהות הדברים וביחסים ביניהם, היא למעשה מגמת הלימוד, ומטרת האדם במסעו להשכיל.
ניתן לראות עניין זה בחינוך: קל להבין שבחינוך ילדים, יש לשנות היבטים בתבנית החינוך ותכניה משנה לשנה, עם גדילת כל אחד ואחת מילדינו. ההסבר שיינתן על אותו עניין, רעיון או פסוק בדיוק, בו עסקנו ברמתו של ילד בן 6, 9, 12 או 15, משתנה ומתפתח בכל עת שאנו פוגשים באותו נושא שוב במסענו במעגלי הזמן. בכל פעם שנגיע לאותה פרשה, או רעיון, או נושא להדרכה בחיים, בנושאים הנוגעים לאישיותם, לחבריהם, ובגיל מסוים גם על מהות כל המסע וכדומה, הרי שתפקידנו ללמד ילדינו זווית חדשה באותו ענין בדיוק. עבורם יהפוך ההסבר החדש ל"פשט מתחדש".
עקרון זה נכון גם לאדם בוגר ששומה עליו להיות בתהליך מתפתח של רכישת דעת והשתלמות במעלה החכמות. גם אדם בן 30 40 50 ו70 שמבין ענין זה אל נכון, ושמתלמד באמת בדרך זו, אמור, בכל עת שלומד שוב את אותו עניין בדיוק, למצוא שם עומק חדש אותו לא יכול היה לראות קודם לכן. תגלית חדשה זו תיהפך עבורו ל"פשט" חדש, כזה שלא היה שם בלימודו הקודם. ממילא, לו יצויר שהיה בא ללמד את אותו לימוד לחברו, היה כבר כולל בהסברו את הלימוד החדש שלמד.
לכן, הודה רש"י לרשב"ם, שאם היה לו פנאי, היה "צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום".
קריאה לענווה
בדברים יש מוסר השכל גדול ומשמעותי: לשון רש"י ברשב"ם היא "מתחדשים בכל יום". בכל יום ממש.
יש כאן דרישה חזקה מהשואפים ללכת בדרכי חכמים, ולצידה גם קריאה לענווה, משום שהלומד השואף לענווה זוכר כי רמת הידיעה שלו כעת, אינה כמו זו שתהיה שם בעתיד, שכן תמיד פתוחה האפשרות למבט רחב יותר, ויתכן בהחלט שעד כמה שחש צודק כעת, הרי שבעוד חודשיים יש ויראה את הדברים באור שונה.
מכאן עולה, שעלינו להישאר פתוחים לשינוי, ואל לנו להשתעבד או להתקשר יתר על המידה לדעותינו הקודמות, למנהגינו המחמירים או המקלים, ולכלל תכני דעתנו בכל רגע נתון, אלא להוסיף ולבחנם כאשר מזדמנים שוב. העניו, הוא הנענה לדבר ה', יהא אשר יהא, גם אם בניגוד להתקשרויותיו הקודמות. אנו לומדים פה מחכמי ישראל שאל לנו להתקבע ברעיונותינו יתר על המידה, אלא לחפש לרכוש דעת חדשה, זווית חדשה, רוחב מבט חדש, כפי הנושא הנתון בו אנו עוסקים, בכל עת, בכל יום, כל ימי חיינו.
מה בין מחרשה למצלמת נאנו
למעשה עקרון זה מתרחש בפועל בכל תחום לימודי משמעותי, כגון בתולדות המחשבה והרעיונות, בהתפתחות מדעי הטבע, ועוד.
האדם עבר מסלול בן אלפי שנים בהיסטוריה המתועדת מאז שהתגלתה לו האש, מאז שבנה כלי עבודה, כלי נגינה ראשונים, גרזן, מעדר ומחרשַת ברזל וכיו"ב. בימינו בונה האדם מצלמות נאנו שמסוגלות לשלוח תרופה לאזור ספציפי בגוף, כלי תעבורה המגיעים לכל פינה בתבל, חלליות המגיעות למאדים, מכשירים זעירים המחברים דרך האינטרנט בין כל יושבי תבל, ועוד כמגוון החידושים הטכנולוגיים המצויים סביבנו ומתפתחים במהירות הבזק.
אך אם נתבונן נראה שלמעשה הטבע הוא אותו טבע, הבריאה היא אותה בריאה, החומר הוא אותו חומר, המרכיבים הם אותם מרכיבים, אלא שבמשך אלפי שנים למד האדם להרחיב מבטו, והתחדשו אצלו פשטות חדשים, לגבי אותו חומר בדיוק, מהותו, מרכיביו והפוטנציאל הגלום בו, וכך יכולה היתה האנושות להתפתח, וליצור אט אט את כל השפע המצוי סביבנו ועוד היד נטויה.
יש כאן שני דברים שכדאי לשים אליהם את ליבנו:
1) כאמור מעלה, מגמת האדם היחיד בדור כלשהו, היא להשתדל להרחיב מבטו כמיטב יכולתו, ואז באם עושה זאת בצורה סדורה, אמיתית, וללא משוא פנים, הרי שתתפתח הבנתו לגבי אותו עולם בדיוק שזומן בלידתו, לגבי אותן תופעות, וזאת מבעד להתפתחות מסקנותיו המודעות או הבלתי מודעות, והבנת כל מה שמזומן בצורה טובה יותר, כולל היודע עצמו.
2) דבר נוסף שנראה כאן, הוא שהתפתחות הרעיונות היא בין דורית, ונבנית כמו בנין דור אחר דור, לבנה אחר לבנה. מה הקשר בין בונה המחרשה הראשונה לאלברט איינשטיין? שאיינשטיין לא היה מגיע לתגליותיו ללא התגליות שקדמו לו, ללא עבודה של הוגים ומדענים רבים במשך דורות רבים, כולל בונה המחרשה הראשונה.
כן נכון הדבר גם לכלל תחומי התורה, ולשדה הרעיונות בכלל, על מגוון תחומיו, שהוא כשפה המתפתחת מדור לדור, וכננסים על גבי ענקים, אנחנו מסתייעים בהתקדמותם של דורות קודמים, בשפה שפיתחו, בהישגים שהשיגו, גם היכן שאנו חולקים, וגם אם מחשבתנו עולה ומעפילה לגבהים חדשים. יש כאן למעשה מעין התקדמות ספירלית לה שותפים כלל באי עולם. ובתחום התורני, שותפים לה כלל לומדי התורה.
מי שנולד היום כבר נולד למציאות של אחרי המהר"ל מפראג, הגאון מוילנה, הרש"ר הירש, החזון איש והרב משה פיינשטיין, כמו גם למציאות של עולם מקושר ומרושת, עולם של תוכנה, של תנועה מהירה מקצה העולם ועד קצהו, של ידע רחב במגוון תחומים, וממילא כשילמד, ילמד כבר מתוך הנחת וידע פרטיהם שאותם כבר ישאב מהסביבה. אך בשלב כלשהו עליו להפוך לשלהבת העולה מאליה, ולהיות פתוח לגבש דעת המעריכה את שקיבל אך המגלה מוסיפה ומתקנת—על פי מקומו, ו"ערכו", בגוונים שונים של הקשר, זמן, מקום, זווית ראיה, מבנה אישיות, יושר, אומץ, מאמץ ועוד.
התחדשות והתרחבות האהבה
גם בברית זוגית ישנה אפשרות למסע שכזה. הזוג שכרת ברית בכוונה ובתקווה שתמשך עד 120, מקבל אף הוא הזדמנות ל"פשטות המתחדשים בכל יום". אותו זוג בדיוק, באותה מציאות מתחדשת, בעידוד הדדי להרחבת מבט מתמדת ומשותפת באשר למשמעות החיים, משמעות הזוגיות עצמה, משמעות הנשיאה המשותפת בעול, משמעות המשפחה מבעד למאורעות השנים, התקדמות והתחדשות כל אחד מבני הזוג בתחומו ועוד.
וכפי שאנו אומרים על דברי תורה שמטרתנו בלימוד ובמעש היא ש"בכל יום יהיו בעיניך חדשים כאילו בו ביום נצטווית עליהם" (רש"י דברים כ"ו, ט"ז), כך גם בזוגיות (ובהתפתחותנו האישית), עלינו לשאוף להווית חיים ביחד, שהיא בגדר "בכל יום יהיו בעיניך חדשים" כי בכל הדברים יש היבט מתמיד של התחדשות בכל יום ויום, ולמעשה בכל רגע.
זה מחייב כמובן שבני הזוג ימשיכו ויתפתחו בעבודתם ובזווית אישיותם הייחודית, ושחידושם האישי ישליך גם על ה1+1=3 של אהבתם, וכר הפעילות המשותף שלהם---ובו המחויבות לעבודה משותפת ולנשיאה בעול משותף, לתמיכה האחת בשני והשני באחת, ולימוד משותף על נפלאות ואתגרי החיים שלעולם אינו פוסק.
לכן ומזה הרבה שנים אני משתדל לומר לאהובת לבי (בחיוך ובקריצה) "שאני מאד רוצה שמערכת היחסים בינינו תצליח". כי "אנחנו" היום הם לא "אנחנו" של לפני חדשיים ושנתיים. וחיוכה ואושרה הוא היום, ולא עוד של אתמול או של לפני שנה, ואני מנסה בכל מאודי שלא לקחת את זה כמובן מאליו- אלא להמשיך לעבוד. וזה, בכל שלב של הברית הזוגית, אם בתחילתה, ואם ברבות השנים, הוא עיקרון לא רע לקחת בשתי ידיים, להכניס לתיק, ולזכור מדי פעם.
אהבה כהתרחבות
במאמר אחר במדור זה, עסקנו בדברי הרמב"ם שהעמיד את שורש אהבת ה', ואהבה בכלל, כמסע להתרחבות הדעת- וכדבריו שהאהבה גוברת או מתמעטת ביחס לרוחב דעת האדם ומאמציו בזה "אם מעט מעט ואם הרבה הרבה".
מה שאמרנו כאן הוא למעשה עוד היבט של רעיון זה, שכן לא ניתן לראות את "הפשטות המתחדשים בכל יום" ללא היותנו מוכנים ופתוחים להרחבת מבט מתמדת ועירנית, ליושר, לתשובה, לבדיקה, ולשינוי חיובי אפשרי, וכדברי הגמרא במסכת מועד קטן ה', א', ובסוטה ה', ב': "אמר רבי יהושע בן לוי, כל השם אורחותיו- זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה וכו'.
"השם אורחותיו" (לשון שמאות), הוא המודד ומעריך בכל עת את מקומו. ומי ששם אורחותיו בכל עת באמת, לעולם אינו יכול להיות מקובע- שכן תמיד יראה פתח לשינוי ושיפור, כלפי הזולת, כלפי רעייתו, כלפי רעיון, כלפי הנהגותיו, כלפי מניעיו וטהרתם, והכל כפי "הפשטות המתחדשים בכל יום". וכפי שאני נוהג לומר בשנים האחרונות, שאפיון בולט ביותר באדם, המבדילו משאר בעלי החיים, הוא היותו "מהות מתפתחת".
[#74]