דאגלס מאריי הוא עיתונאי הוגה דעות וסופר בריטי. ספרו הקודם "המוות המוזר של אירופה" (על האופן בו מובילה מדיניות כושלת פופוליסטית וקצרת רואי למדיניות הגירה שמאיימת להביא לנפילתה של אירופה המערבית). היה לרב מכר עולמי.
ב"שגעון ההמון- איך שיח הזהויות הורס את החברה" (הוצאת שיבולת, 319 ע"מ) מנתח מאריי ארבעה נושאי "זהות" בתחומי הגזע המגדר והמין, מרכזיים ודומיננטיים בנסיקתה של "פוליטיקת הזהויות" בעולם המערבי בעשורים האחרונים, ושהביאו עימם שיאים חדשים של טירלול, מבעד לביטוי כוחני של פילוסופיה ניאו-מרקסיסטית, ומערכת מתוזמנת היטב של סתימת פיות, אלימות חברתית, והשלטת פחד.
את כל אלה מדגים מאריי היטב מבעד למספר ניתוחים נושאיים, הכוללים פרטים ודוגמאות רבות "מהחיים", שמדגימים את הבעייתיות בפועל של השיח הפרוגרסיבי והרגלי הכפייה בשם "מה שנכון מתקדם ואוטופי" שנוקטים רבים ממקדמי תפישות אלה. במספר "אתנחאות" משצף הדוגמאות מתאר מאריי בצורה טובה את ההגות וההוגים שעומדים מאחורי התפישה הפוסט מרקסיסטית.
כמו כן בוחן מאריי את מקומה של המדיה החברתית בהעצמת הבעיה, וטוען שהאלגוריתמים של חלק מחברות אלה מתוכנתות לחשוף משתמשים לדעות המאשרות מראש את ההטיה שלהם,
מה שבתורו יוצר כדור שלג להעצמת הקוטביות, ולהעצמת רעיונות המפצלים את החברה עוד יותר.
לטעמי, לצד הבחנותיו החדות, בחלק מהמקרים הדוגמאות רבות מדי או איזוטריות, עד כדי שפוגעות במסרים החשובים של מאריי, אך סך הכל כדרכו בהרצאות או ראיונות להם האזנתי במהלך השנים, הוא צלול, מנומק, רציונלי, ומעביר היטב את העקרונות שלשמם נכתב הספר.
הכריכה האחורית מסכמת היטב ובצורה מדויקת את מגמת הספר ונושאו, וכל המוסיף גורע:
"בני הדמוקרטיות העשירות של המערב בימינו נושלו מכל מה שנתן לחייהם תכלית: המסורת והמוסר, האמונה והאומנות, האומה והמשפחה. נדרשה חלופה ערכית, והיא הגיעה בדמות תרבות מוסרית חדשה שהפכה את שאלת הזהות לאמת המידה של האמת והצדק. מעתה תימצא המשמעות במלחמת קודש מתמדת על דרישות ששוליותן גוברת והולכת נגד כל מי שהראה, ולו בבחירת מילה לא עדכנית שהוא בצד הלא נכון של המפה המשתנה.
אנשי הזהות מחלקים את העולם לקבוצות אינטרס המוגדרות על פי מגדר, מיניות וגזע, שהינן "פריבילגיות" או "קורבניות" מעצם מהותן. הישגי הליברליזם משמשים להם בסיס לשלילתו. באמצעות הילוך אימים, אמצעי ענישה חברתיים ועזרתן המכרעת של חברות כגוגל ופייסבוק, החלה הזהותנות הרדיקלית לקבוע את המותר והאסור ברשות היחיד, ברשות הרבים ואף במדע, וציבור רחב נוהה אחריה לבל יבולע לו..."
וכמה ציטוטים חשובים מהספר:
ע"מ 68: "...אחד הדברים שמורים על היסודות המרקסיסטיים של תבנית החשיבה החדשה הזאת הוא שהקפיטליזם שומר על מקומו בפסגת פירמידת הדיכוי והניצול. עם זאת השכבות האחרות בפירמידה ההיררכית, מאוכלסות בסוגים שונים של אנשים. בפסגת ההיררכיה נמצאים אנשים שהם לבנים, גברים והטרוסקסואלים. הם לא חייבם להיות עשירים, אך המצב חמור הרבה יותר אם הם כאלה.
מתחת לנוגשים העריצים האלה נמצאים כל המיעוטים: הבולטים ביותר הם ההומואים, כל מי שאינו לבן, אנשים שהם נשים, ואנשים שהם טרנסג'נדרים. הפרטים האלה נרמסים, מדוכאים, נדחקים ומוזנחים בידי המערכת הלבנה, הפטריארכית... וממש כפי שהמרקסיזם בא לשחרר את הפועלים ולחלק את העושר לכל, כך בגרסא החדשה הזו של הטענה הישנה, כוחם של הזכרים הפטריארכים הלבנים צריך להלקח מהם ולהתחלק באורח הוגן יותר עם קבוצות המיעוט הרלוונטיות.
ע"מ 69: "גם כשאינה מזדהה במפורש, המגמה המרקסיסטית והפוסט מרקסיסטית בשמאל הפוליטי ניתנת לזיהוי בזכות ערכת ההוגים שהיא מצטטת מעריצה ומנסה להחיל את תפישותיהם בכל תחומי המחקר והחיים. ממישל פוקו ירשו ההוגים האלה את הרעיון שהחברה אינה מערכת מורכבת להפליא של אמון ושל מסורות שהתפתחו במשך הזמן, אלא שתמיד יש לבחון אותה באור הקשה והבלתי סלחני המוטל כאשר מביטים בכל מבעד לעדשת ה"כוח".
בחינת כל הקשרים האנושיים באור כזה, מעוותת במקום להבהיר, ומפרשת את חיינו באופן נטול כנות. אין ספק ש"כוח" הוא גורם משפיע בעולמנו, אך כך גם חסד, סליחה, ואהבה. אם הייתם שואלים אנשים מה חשוב להם במיוחד בחייהם, רק מעטים היו עונים "כוח"...".
ע"מ 70: "בעשורים האחרונים העלו (בתחומי החקר של מדעי החברה- אי"ל) על ראש שמחתם את הצורך "לפרום", כלומר לתקוף, לשחוק ובסופו של דבר לרסק מה שנראה בעבר כוודאות קבועה, כולל וודאויות ביולוגיות. וכך, ההכרה בקיומם של שני מינים שונים הפכה לטענה שיש שני מגדרים שונים, ומכאן הובל הטיעון בקפידה למסקנה שזכתה לאהדה עצומה, באוניברסיטאות לפחות: בעצם אין מגדר, מגדר אינו אמיתי אלא "הבניה חברתית" (שהיא במהותה כוחנית- אי"ל). כתביה של ג'ודית באטלר מאוניברסיטת ברקלי בתחום זה, אהודים במיוחד".... אותו תרגיל התרחש במקביל בלימודי שחורים, שמלאכה דומה התחוללה בהם- בסיועם של אותם הודים—כדי לטעון שגזע, ממש כמו מגדר, הוא הבניה תרבותית, או "הנחה מוקדמת תרבותית"...".
לפרטים נוספים:
[88#]