תיעוד מתוך נאום של הפוסק הנודע ב1939 מגלה את הערכתו הגדולה לארצות הברית בהיותה אומה המאפשרת חופש פרט, ואומה של חסד.
הרב משה פיינשטיין זצ"ל, עזב את בריה"מ הסטליניסטית והיגר לארה"ב ב1936. כל ימיו היה אסיר תודה למדינה שניאותה לקלטו, ומדי פעם גם הביע את התרשמותו החיובית מן הנורמות הנהוגות בה.
כשלש שנים לאחר הגעתו, בשנת תרצ"ט (1939), הוא נשא לכבוד יום השנה ה150 לאישור חוקת ארה"ב נאום חגיגי שבו לא הניח מקום לספק בדבר עדיפותה של הדמוקרטיה בעיניו. את עיקר יתרונה של הדמוקרטיה ראה הרב פיינשטיין בכך שהיא אינה כופה כל "שיטה" על אזרחיה, דהיינו בניטרליות האידיאולוגית והדתית שלה, שאותה הנגיד לגישה שהיתה שלטת בברית המועצות ובגרמניה הנאצית.
בראש ובראשונה הדגיש את חופש הדת, אבל נראה שהדברים נוגעים גם להיבטים אחרים של החירות: "כל אמונה ושיטה המשתמשת במלכות...ואינה מסתפקת במאורה בלבד- הם רק דברי הבל ושקר ומטעין את הבריות, ובאמת שאין שם שום מאור". מסקנתו היא שאל לה למדינה לאמץ אידיאולוגיה או תפיסה דתית מסויימת אלא היא צריכה רק לעשות עבודה שלה (כך במקור), שהוא להשגיח שלא יעשו עוול האחד נגד חברו, שלא לגזול ולרצוח, שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו, אבל לענין שיטות ואמונות ודברים יהיה כל אחד חפשי לעשות מה שהוא רוצה" (כל זה מתוך דרש משה, דרוש י' ע"מ תטו-תטז).
מכאן ברורה מעלתה של ארה"ב כפי שאמר בנאומו: "ואם כן, מלכות ארה"ב שעוד לפני 150 שנה, קבעה חוק מלכותה שלא יחזיקו שום אמונה ושום שיטה אלא כל אחד יעשה כרצונו, והמלכות תשגיח רק שלא יבלעו אחד את חברו, הרי הן עושין כרצון השי"ת, ולכן הצליחו ונתגדלו במשך הזמן הזה. ומחויבין אנו להתפלל בעדם, שהשי"ת יצליחם בכל אשר יפנו (שם ע"מ תט"ז).
באחת מתשובותיו הכיר טובה לארצו המאחרת על היותה "מלכות של חסד", שכל מטרתה הוא להיטיב לכל תושבי המדינה (אגרות משה, חושן משפט, ב, כ"ט).
[#91]