בחירה תיתכן רק מתוך מודעות לזימונן של שתי אפשרויות או יותר, עת מתעורר ספק לגבי הכרעה ביניהן. הכרעה לפעולה מתוך מספר אפשרויות תקרא "בחירה". לא כל פעולה מפעולות האדם היא בגדר בחירה. כאשר אין צורך או אפשרות לשיקול דעת, וההנעה (מוטיבציה) לפעולה נוכחת בבירור, ללא צורך בעוגנים ותומכים, נפעלות הפעולות באופן "מעין אוטומטי", "כאבר מאבריו".
כאמור לעיל, רצון לפעולה מונע על ידי נוכחות עוצמתית של ידיעה שקדמה. בתורן, מובילות הפעולות ו/או מְתַּחזקות עוצמות נוכחות חדשות המסייעות בתורן להתקדמות האדם או לירידתו[1]. פעולות מתוך אפשרות יחידה
בכל החוויות בהן אין צורך או אפשרות לשיקול דעת, ושבהן ההנעה (מוטיבציה) לפעולה נוכחת בבירור, וללא צורך בעוגנים ותומכים, הרי שניתן לומר שנפעלות הפעולות באופן "מעין אוטומטי", "כאבר מאבריו".
מלבד מצבים של כפיה חיצונית (בהם נכפית אפשרות יחידה), נעות פעולות אלה בטווח שבין אימפולסיביות על סמך עצמת נוכחות כלשהי, שרירותית או אחרת, לבין פעולה שהיא תוצאה של נקיטת דרך קודמת שהופנמה היטב והושבה ללב, עד שהפכה להרגל מעשה טבוע ללא צורך בשיקול דעת[2], לטוב ולמוטב.
פעולה מעין זו, המורגשת כנעשית מאליה, עשויה להיות תוצר של עבודה רבה ו/או אימון, שקידמו לבהירות בדרך יחידה מתוך רוחב דעת, ולשקף שלווה אַפֵקטיבית ותחושת שלמות לגבי נושא מסוים. מאידך יכולה לנבוע גם מפשרה בנקיטת פעולה מתוך נוחות שעברה בתורה למסלול זיוף ואשליה הנראים כבר כהרמוניים וטבעיים, אך למעשה מהווים הרגל ירוד, בגדר "עשה עבירה ושנה בה- הותרה לו", וכאמור בפירוט לעיל.
ניתן לאדם לנתח בדיעבד, ולשייך נוכחות עוצמתית כלשהי שנבחרת מאליה ללא התלבטות, לצומת אפשרויות שזומנו בעבר (זכרון העבר), עת נשקלו מספר נוכחויות אפשריות במודע, ונבחר מסלול שהוביל למה שכעת כבר נראה טבוע וללא מחשבה, לטוב או למוטב.
מיני הפעולות הנראות כנפעלות מ"אליהן", כמתואר בסעיפים הקודמים, מהוות למעשה את רוב פעולות האדם שהן פעולות בהן נמשכת מרוצת הרצון לנוכחות ללא עצירה בצומת של אפשרויות, שכן לא ניכר היה צורך לכך. פעולה כזו, בה אין צורך בעוגנים ובשיקול מקדים, אינה "בחירתית" בהגדרה, שכן לא עברה בצומת כלשהי של אפשרויות או התלבטויות, והיא מעין פעולת מנגנון "אוטומטי". צומת האפשרויות ומקום הבחירה
צומת הבחירה מזומנת מתוך מצב אי בהירות בו מעורפלת הדעת בין אפשרויות פעולה שונות ו/או סותרות, ובדרגות עוצמה מגוונות, אך קרובות דיין בכדי למנוע את המשך מרוצת הרצון מאליה[3].
חווית צומת הבחירה מתרחשת הן מבעד לימוד אַפֵקטיבי (התקדמות שלא מתוך חוסר, שחשפה צומת שלא זוהתה קודם לכן), והן מתוך משבר או התלבטות דפקטיביים (כאלה שצצו ממצוקה או חוסר). בצומת הבחירה נעצר הרצון במבוכה, ומתעצם צורך להכרעה שתחזיר לשלווה ואיזון.
בחירה תיתכן רק מתוך מודעות לזימונן של שתי אפשרויות או יותר, עת מתעורר ספק לגבי הכרעה ביניהן. הכרעה לפעולה מתוך מספר אפשרויות תקרא "בחירה". כל זאת בניגוד לפעולות שנפעלו מאליהן ללא מודעות בזמן אמת לצמתי בחירה כלשהם, כמתואר לעיל בסעיפים 2-6. הנעת הבחירה
בחירה מתרחשת כתוצאה משלל מיני הכרעה המתבטאים בטווח הנע בין בחירה שרירותית לבין שיקול דעת מחושב: א. בחירה שרירותית תונע מהכרעה שתתרחש כתוצאה מהבלטת היבט תפל על פני היבט עיקרי ("אשלח את הילד לבית ספר א' ולא לב' כי הקיר שם צבוע יותר יפה"). במקרה זה, ולמרות המודעות לצומת האפשרויות, הועדף מסיבה כלשהי הבדל שרירותי והייתה התחמקות משיקול. ב. בחירה המונעת מהיקשרות לדרך קודמת, ומתעלמת או מזייפת את המשתקף מהדרכים האחרות ("אמנם אתמול נאמר לי שהריאות במצב גרוע, ואכן נעצרתי לחשוב לפני הסיגריה הבאה, אבל מה כבר תשנה עוד סיגריה?"). במקרה זה, נבחרה פעולת העישון כתוצאה מהיקשרות, התעלמות, ו/או זיוף. ג. בחירה המונעת מכניעה לחולשה כלשהי ("אני יודע שגם סיגריה בודדה משנה במצבי, אך אין לי כח להתנגד"). במקרה זה אמנם נעשנה הסיגריה, אך לא זויף המצב או המניע. ד. בחירה המונעת מ"שיקול דעת" (בדומה לצורך לאזן משקולות לדיוקו של משקל פיסי). שיקול דעת הוא ניסיון להבין קדימותה של אחת מהאפשרויות, בין אם דרך מחשבה עליהן, ובין אם דרך בקשת עזרה חיצונית (ספר, מורה, מראה ועוד). תוצאתו של שיקול זה (בין אם מתגלה כנכון או מוטעה) היא הבלטת/העצמת אחת מהאפשרויות לרמה של בהירות מושגית, או בכל אופן לעוצמה מספיקה לכדי הכרעה למעשה.
[1] על יסוד הנשקף מבעד לדברי ספר החינוך (מצווה ט"ז) ניתן לומר: "אדם נפעל כפי (נוכחויות ידיעותיו שהן המניע ל…) פעולותיו". הציטוט המלא מספר החינוך ט"ז הוא: "דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם, אם טוב ואם רע. ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, ובכוח מעשיו ימית היצר הרע כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. ואפילו אם יהיה אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים, חפץ בתורה ובמצוות, אם יעסוק תמיד בדברים של דופי – דרך משל, שהכריחו המלך ומינהו באומנות רעה באמת, אם כל עסקו תמיד כל היום באותה אומנות – ישוב בזמן מן הזמנים מצדקת לבו להיות רשע גמור.
[2] ועיין בקונטרס הבחירה במכתב מאליהו לרב אריה אליהו דסלר, כרך א'.
[3] ונאה הקשר בין "סתירה" ל"הסתרה" במחשבת הלשון
[#58]
Comentarios