נפתחת הדלת

שׁוּב נִפְתַּחַת עוֹד דֶּלֶת,

בְּאוֹצַר זִכְרוֹנוֹת נוֹכְחִים.

וְעֵינַיִךְ טוֹבוֹת, מְחַיְּכוֹת,

לְאוֹתוֹ יֶלֶד,

שֶׁהָיִיתִי אֲנִי.

וְהַדֶּלֶת נִפְתַּחַת,

וְאַתְּ כֹּה גְּדוֹלָה,

וְרָאשִׁי אָז נִשְׁעַן אֶל בִּטְנֵךְ.

וְחֹם לִבֵּךְ אָז סוֹלֵל בִּי עוֹד דֶרֶך,

אֶל הַגֶּבֶר שֶׁעוֹד אֶהְיֶה.

וּמִשֶּׁגֶּבֶר הָיִיתִי, גָּדַלְתִּי,

וְשַׂעֲרוֹת שֵׂיבָה בִּי שְׁזוּרוֹת,

אוֹתָהּ דֶּלֶת עֲדַיִן נִפְתַּחַת,

אוֹתוֹ מַבָּט מְחַיֵּךְ, מְאַשֵּׁר.

מִי זֶה בָּא שׁוּב אֵלֵינוּ הַבַּיְתָה?

אוֹתוֹ יֶלֶד,

זֶה הוּא, לֹא אַחֵר.

[#41]