ליוויתי אותך וליווית גם אותי

א. לֹא בֶּגֶד, לֹא נָעַל, לֹא קִירוֹת, תַּכְשִׁיטִים, לֹא מַטְמוֹן שֶׁל זָהָב, וְלֹא הוֹן אוֹ כְּסָפִים. הַכֹּל כָּאן נִשְׁאַר. אֵין דָּבָר נָע בְּהַגִּיעַ אָדָם קֵץ יָמִים. וְהָעוֹבְדִים לִהְיוֹתָם יְשָׁרִים, בְּמוֹתָם נִקְרָאִים הֵם חַיִּים. מְלַוִּים הָאָדָם אַךְ צְרוֹר מַעֲשִׂים, מִבַּעֲדָם תְּכַנֵי נֶפֶשׁ נִצְפִּים. מַעֲלוֹת וְדַעַת שֶׁרָכַשְׁנוּ, עֲדֵי-עַד עוֹלָמֵנוּ צוֹרְפִים.

​ ב. מַמְשִׁיךְ הַזִּימּוּן, כָּךְ לִמְּדוּ חֲכָמֵינוּ, והְִנּהֵ כּבְָר עָבַרְתְּ לַטְּרַקְלִין. וְלִוִּיתִי אוֹתָךְ בַּפְּרוֹזְדּוֹר בְּדַרְכְּךְ לְהֵיכַל עוֹלָמֵךְ. אַךְ מִצַּד הָאֱמֶת יֵשׁ לוֹמַר, שֶׁלִּוִּית גַּם אוֹתִי לְצִדֵּךְ. כִּי כֻּלָּנוּ עֵדִים שֶׁל קְרוֹבֵינוּ, גַּם בַּחוּץ, גַּם בְּחַדְרֵי חֲדָרִים. עֵדִים גַּם לָעֹמֶק לִבֵּנוּ, מִי בְּיֹשֶׁר, מִי בְּאַמְתַּחַת כְּזָבִים. וּבְקִצָּהּ שֶׁל דַּרְכֵּנוּ עֵדִים לְעַצְמֵנוּ, וְאָז הַפֶּה וְהַלֵּב כְּבָר שָׁוִים. הַאִם בְּיֹשֶׁר? אוֹ בְּחֶשְׁבּוֹנוֹת רַבִּים? הַאִם מִנְּקֻדַּת אֱמֶת? אוֹ בְּדִמְיוֹנוֹת וּפְחָדִים? ​ וְהָרְגָעִים הַלִּכְאוֹרָה קְטַנִּים, הֵם בְּפֹעַל הַגְּדוֹלִים בַּחַיִּים. והְשִַּׁגרְָה מַשְּׂאַת לֵב בְּרוּכָה. וְאַתָּה דַּע לְךָ.

ג. עֵדִים לִגְבוּרָה, הִתְגַּבְּרוּת. עֵדִים לְעֹשֶׁר, לְשִׂמְחָה בְּחֶלְקֵנוּ. עֵדִים. הַאִם הָיָה בָּנוּ כְּבוֹד כָּל אָדָם? וּמַהוּ סַךְ מַעֲלוֹת מִדּוֹתֵינוּ.

וְאַתְּ, אֵם, יָפִית בְּכֹל אֵלֶּה, בְּהֵן-צֶדֶק עֵד אָנֹכִי. מְנַגֵּב עוֹד דִּמְעָה וּמֵנִיד אֶת רֹאשִׁי, הֲיִי נָא מְלִיצַת יֹשֶׁר גַּם לִי.

[#42]