אמירה יפה של הזמר אביתר בנאי באחת מהופעותיו עוררה אותי למחשבה קצרה וטובה.
במשך שנים רבות נהגתי לשיר לילדי את מזמור כ"ג בתהלים כל לילה בטקס ה"הרדמה" ו/או ההשתוללות שקדמה לו. ואכן, מה רוצה הורה לילדיו אם לא שיתקיים בהם הפסוק "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי". בדרך כלל התמקדתי במשמעותו הפשוטה, ועדינותו, ולא חיפשתי בו ביאורים נוספים.
אך הנה זכיתי "וטוב וחסד רדפו אחרי" בערב אחד בשנה שעברה, בימי טרום-קורונה הרחוקים שנות דור, בו האזנתי להופעתו של הזמר אביתר בנאי, ובו דרש באחד מקטעי הקישור לשיריו היפיפיים, דְרש יפה עד מאד בו נזכרתי בשבוע החולף.
וכה אמר אביתר (מזיכרון ובשפתי שלי): מדוע כתב דוד "ירדפוני"? מדוע לא ביקש שהטוב והחסד "יעטפוני, יקיפוני, ימלאוני, יברכוני" ועוד אפשרויות דומות? הרי לשון "רדיפה" מתייחסת למישהו שבורח מחד, אך בעודו בורח, מתפלל מאידך, שטוב וחסד ימשיכו וירדפו אחריו כל ימי חייו.
ואכן, ממה אנו בורחים?
פעמים רבות מוקפים אנו בטוב וחסד רב העוטפים אותנו מכל עבר, אם רק נשכיל לשים לב ולפקוח את עינינו לכך. אך במקום להיות שמחים בחלקנו, אנו מנסים לברוח למקומות אחרים, אם בדמיון ואם בפועל. מצד שני, בסתר לב, ממשיכים להתפלל שלא יהיה גרוע יותר, או ש"נצליח"- בלשון עתיד, למרות שכבר "מצליחים אנו" בלשון הווה.
דוד המלך זיהה ולימד נקודה עמוקה זו, ולכן כתב "ירדפוני", כדי ללמד שלמרות שאדם בורח, ביודעו בסתר ליבו שהוא אכן בורח, או בחולשתו אם כבר התרגל ושכח שבורח, שיוסיף ויתפלל שימשיכו "הטוב והחסד" לרדוף אחריו כל ימי חייו.
ואם דוד המלך כך, מה נאמר אנחנו? הבה ננסה להכיר בטוב ובחסד, שרבים ועוצמתיים הם למי שמתבונן, ואנו מוקפים וטבועים בהם, וגם בזמנים קשים.
[#89]