ציטוטי מחכמי ישראל החביבים עלי במיוחד

כמה ציטוטים מחכמינו החביבים עלי במיוחד, במיוחד מ1000 השנים האחרונות, אך לא רק, בשבח השכליות הידיעה הישירה ושיקול הדעת. דברי גאונים (700-1000 לספירה), ראשונים (1000-1492) ואחרונים (מאז), ועוד מחכמים שונים.

"במעשיך לא תאמין במזל, בגורל, במקרה, רק עשה בחשבון דעת.

אך גם כן, לא תתגאה בדעתך.

צריך אתה להאמין רק בכוח הצדק.

אם ליבך נאמן ופיך נכון וידיך נקיות.

וגם כן, שעל ידי איש זכאי- זכות תגולגל.

אלה עיקרי חיים, ועל פיהם תנהיג חייך". (החכם מר שושני)

• "כרטיס הכניסה להיכל הידע- הוא הקושיה". (החכם מר שושני)

• "עם החמס שגם השכל הפשוט של האדם מגנו ואוסרו, נהרס עוגן ההצלה האחרון שאפשר היה לצפות שיחזיר את האנושות למוטב: השכל". [דעת סופרים פרשת נח] 

• והנה כל אדם הוא דיין, כי תמיד מוטל עליו לשפוט על צדק הנהגתו ואמיתת השקפותיו" (הרב אליהו דסלר מכתב מאליהו, א' 56)

• "הבוחר תמיד באמצעים טובים המובילים אל תכלית הנרצה ע'י שכלו ותבונתו נקרא משכיל (מלב'ים: יהושע א',ז)"

• "מצוות התורה הם מצוות שכליות מובילות אל מטרת האושר והשלמות... הם ילמדו ארח סלולה בכל דרכי בני אדם"

• "ברם לאהבת האמת קודמת הכרת האמת, שכן כל אהבה נובעת רק מתוך הכרה, וכל הכרה אמיתית מביאה לידי אהבה אמיתית." [רש"ר הירש, עונות השנה ד', ע'מ סה] 

• "באוצרות מחשבת ישראל ובכוח המוח היהודי, המוח המקודש והנעלה, יש במה לחזק ולהמריץ, והננו רואים מדי פעם את המעוררים והמורים הגדולים האלה. אולם ברוב המקרים מזלזלים בכך ומסתפקים בסטטיות, בשיגרה. יש רבים מאד שדי להם בכך. לעומתם יש מספר ניכר, דווקא של רבי הכשרון, שגישה זו קוטלת את גדולתם". [דעת סופרים, מנחמיה ועד עתה ב' 61]

• "לשם ההבנה הפשוטה דרושה לא רק ידיעת השפה שבה נכתבו הדברים אלא מעל לכל גם שכל ישר, הרגשת קדושת הדברים, ידיעה בהקיפם ומטרתם. ומעל לכל אלו ידיעת פי מי המדבר את הדברים ויד מי הכותבת אותם. חיבורו של ילד קטן כתוב לפי הפשט ודברי אלוקים חיים כתובים בתורה גם לפי פשוטם. פתי גם הוא צריך לדעת, להבדיל בין פשט דבר אחד למשנהו וכל שכן שהחכם צריך להבין זאת". [דעת סופרים, הקדמה לפירוש התורה] 

• "היהדות היא בנין משולב מאד ואין לקבוע מהו הרובד העליון. אולי זה תלוי באנשים. יש בני אדם שלפי מושגיהם הם זקוקים ראשית כל ליסודות תורת הנסתר. לאחר שעולמם מתבסס על יסודות אלו הם מוכשרים לעסוק בנגלה, הבא מאותו מקור. ויש שלהפך: אנשים שלפי מושגיהם הם זקוקים ראשית כל ליסודות שכליים, רציונאלים. לאחר שהם מתבססים ומשקיטים את המיית נפשם בדרך זו, הם מוכשרים לעסוק בהלכה, בתורת הנגלה, ויש שזקוקים למעט מזה ומעט מזה". [דעת סופרים, מנחמיה ועד עתה א',351]

• משל ונמשל: "המשל הוא סיפור דברים שלא היו ולא נבראו וכל התועלת שבו, כל האמת והמציאות אשר בו, הוא רק במה ועד כמה שהוא סיוע להשומעים להשיג את הנמשל. מעתה, מה נאמר על אדם היוצא מבית המדרש ואין בידו אלא המשל?" (הרב אליהו דסלר מכתב מאליהו א', ע"מ 98)

• “החסרון היותר גדול שיש בתכונתה של יראת שמים כשאינה מחוברת יפה באורה של תורה, היא מה שבמקום יראת חטא, היא מתחלפת על יראת המחשבה, וכיוון שהאדם מתחיל להיות מתירא לחשוב, הרי הוא הולך וטובל בבוץ הבערות, הנוטלת את אור נשמתו, מכשלת את כוחו, ומעיבה את רוחו” (הראי”ה קוק, שמונה קבצים, א רסז)

חז"ל, גאונים-וראשונים

• "אמר ר' יוחנן: ברית כרותה היא, היגע בתלמודו בצינעא, לא במהרה הוא משכח, מה טעם? "ואת צנועים חכמה". (ירושלמי ברכות ה', א')

  
  

• "כל שלא חס על כבוד קונו, הכוונה בזה מי שלא חס על שכלו, כי השכל הוא כבוד השם" (הרמב"ם, חגיגה פ"ב מ"א)

• "ואם יאמר אדם היאך נשליט עלינו את העיון במדעים ודיוקן עד שנקבען לנו כדעה כפי שיתכוננו ויתאשרו, והרי בני אדם מכחישים מלאכה זו, ובעיניהם העיון מביא לידי כפירה ומוציא אל האפיקורסות. אומר, אין זה אלא בעיני המוניהם (פשוטי העם).

ואם יאמר הרי גדולי ישראל הזהירו מזה, ובפרט העיון בראשית הזמן וראשית המקום, והוא אמרם, "כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם מה למטה מה למעלה מה לפנים ומה לאחור" (חגיגה ב', א'). נאמר בעזרת הרחמן, כי העיון האמיתי לא יתכן שימנעונו ממנו(!), והרי בוראנו כבר ציוה עליו עם המסורת האמיתית, באמרו "הלא תדעו הלא תשמעו הלא הוגד מראש לכם הלא הבינותם מוסדות ארץ" (ישעיה מ', כ"א, ופירושו שם: האם לא ידעתם, ולא שמעתם ולא הוגד לכם מראש ולא התבוננתם על מוסדות הארץ?) (ומביא עוד דוגמאות מספר איוב]. (רבי סעדיה גאון, אמונות ודעות, הקדמה)

• "ואין הכוונה בלשונות אלו שאמרום הנביאים והחכמים ז"ל נעילת שערי העיון לגמרי והשבתת השכל מלהשיג מה שהוא יכול להשיג כמו שמדמים הסכלים הכסילים המתנשאים לעשות חסרונם וטמטומם שלמות וחכמה. וחכמה ושלמות זולתם חסרון ויציאה מכלל הדת, שמים חשך לאור ואור לחושך. (רמב"ם, מו"נ ח"א, ל"ב)

• "וכל אדם אפילו הפתי אם תעירהו" ותשאל אותו אם אינו משתוקק לדעת שאלות יסוד על השמים, העולם, ונפש האדם "הוא יאמר לך כן בלי ספק, וישתוקק לידיעת דברים הללו כפי אמתתן השתוקקות טבעית, אלא שירצה לשכך את תשוקתו זו והשגת ידיעת כל אלה במלה אחת או בשתי מילים שתאמר לו. (הרב קאפח מעיר: ומחמת בטלנות זו של בנ"א כאשר רואים אדם גדול אינם מייחסים את חכמתו וידיעותיו לעמל רב ושקידה ונדוד שינה וויתור על תענוגות, אלא מייחסים את הדבר לאיזה פלא). אבל אם תחייבהו להתבטל מעסקיו שבוע ימים כדי שיבין את כל זה לא יאות לכך, אלא יסתפק בדמיונות כוזבים... וידחה את הדבר אם תאמר לו שיש דברים הצריכים הקדמות רבות וזמן רב לחקור עליהם" (הרמב"ם, מו"נ)

• "אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח [משלי כ'א ט'ז]. "בעולם הזה כפי שאתה רואה מי שאין בו דעה יאבד, כי בלי תבונה ולא חוש הבחנה ייפול באבדון, ולעולם הבא לא יגיע אל האושר, לפי שאין להשיגו אלא במשמעת לדבר השם ולא תתכן משמעת אלא בדעת" ואמרו חכמי ישראל במי שלא השלים עניני החכמה משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת [סנהדרין פח', ב', סוטה מז, ב'], למדונו דברים אלה שאם התלמידים השלימו לימודיהם לא תהא ביניהם מחלוקת ולא ויכוחים. (רבי סעדיה גאון, אמונות ודעות, הקדמה, וכן עיין בפירושו במשלי).

• "ונאמר כי כל המצוות שהן תלויים בסברא ובתובנת הלב, כבר הכל מתחייבים בהן מן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ, עליו ועל זרעו אחריו לדורי דורים" (רבי ניסים גאון בהקדמתו לש"ס)

• "והדעה היא על שני פנים אמת ושקר, והדעה האמיתית הוא שידע את הדבר כפי שהוא: המרובה מרובה, והמועט מועט, והשחור שחור, והלבן לבן, והמצוי מצוי, והנעדר נעדר. והדעת השקר היא ידיעת הדבר שלא כפי שהוא: המרובה מועט, והמועט מרובה, והלובן שחור, והשחור לובן, והמצוי נעדר, והנעדר מצוי.

והחכם המשובח הוא מי ששם אמיתות הדברים ליסוד, ומשתית על כך את דעותיו ועם חכמתו הרי הוא מחזיק במה שראוי להחזיק ונשמר ממה שראוי להשמר. והסכל המגונה מי ששם דעותיו ליסוד ומדמה שאמיתות הדברים תהיינה כפי דעותיו ועם סכלותו הוא מחזיק במה שצריך להשמר ממנו ונשמר ממה שצריך להחזיק, וכמו שנאמר "חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח" (משלי י'ד, ט'ז) (ר' סעדיה גאון, הנבחר באמונות ובדעות, הקדמה, מהדורת ממוסד הרב קוק, ע'מ י'ב)

• "ראוי שנזכיר המובילים אל האמת והמביאים אל הנכון אשר הם מקור לכל מדע ומבוע לכל ידיעה":

  • ידיעת הנראה:השגת החושים

  • ידיעת השכל: מה שמתחייב בשכל האדם בלבד (חשיבות האמת וגנות הכזב)

  • ידיעת דבר שההכרח מחייב אותו: שהכחשתו מחייבת הכחשת מושכל או מוחש. ומכיוון שאין דרך לביטולו (דהיינו, אין משמעות להכחשת מושכל או מוחש), הרי מחייבו הדבר לאמת אותו הענין.

  • .....אבל אנחנו, קהל המייחדים, אנו מאמתים שלש נקודות אלו כמובילי כל מדע (ידיעה), ומוסיפים להם יסוד רביעי –והוא אשר למדנוהו באותן השלשה ונעשה לנו יסוד,והוא נכונות המסורה האמיתית- שבנויה על ידיעת החוש וידיעת השכל כפי שיתבאר במאמר השלישי בספר." (רס"ג, האמונות והדעות, הקדמה)

• 
  

• "וכל אלו הדברים כדי לכוף את יצרו ולתקן דעותיו, ורוב דיני התורה אינם אלא עצות מרחוק מגדול העצה, לתקן את הדעות וליישר את כל המעשים" (רמב"ם הלכות תמורה, ד', י"ג)

• "אין להאמין בדבר רק בגלל אומרו דע כי אתה חייב לדעת, כל מי שירצה להעמיד דעת ידועה, ולישא פני אומרה, ולקבל דעתו בלי עיון והבנה לענין אותו דעת אם אמת איתה אם לא, שזה מן הדעות הרעות, והוא נאסר מדרך התורה וגם מדרך השכל" (ר' אברהם בן הרמב"ם, מאמר על אגדות חז"ל)

• "אם מצאנו אחת מהן (המצוות) מכחשת שיקול הדעת, אינו נכון שנאמין בו כי הוא כמשמעו" (ר' אברהם אבן עזרא, פ' יתרו)

• "....... כי שיקול הדעת היסוד. כי לא ניתנה התורה לאשר אין דעת לו.  והמלאך בין אדם ובין אלקיו הוא שכלו, וכל דבר שהדעת לא תכחישנו, כפשוטו ומשפט נפרשנו, ונעמידנו על מתכונתו, ונאמין כי ככה אמיתו" (רבי אברהם אבן עזרא, הקדמתו לתורה)

• "היא התורה אשר בהשתמש בה השכל יחזק ויזוך ויזהיר וידחה מעל האדם הסכלות הגוברת על נפשו, המונעת אותו מראות הדברים על אמיתתם ומהניחם על מכוניהם"... "ההערה התורנית היא הקדמה ומבוא להארת השכל.... וכיון שאינו מקבל את התורה אינו מקבל חיובי השכליות, וכשאינו מקבל מה שמחייבו השכל יצא לו מתכונת "החי המדבר".....

• כי מצוות התורה יש תכלית למספרן והן מגיעות עד סך ידוע והוא תרי"ג מצוות. אך מצוות השכל כמעט שאין להם תכלית, כי בכל יום יוסיף האדם דעת בהן..." (חובות הלבבות שער עבודת האלוקים, פרק ג')

• "היושר הוא הכנת העושר" (המאירי, בפירושו לפסחים מ"ט, ב')

• "ולא תהיה אצלו תכלית לימוד החכמה אלא לדעת אותה בלבד וכן אין תכלית האמת אלא שידע שהוא אמת והתורה אמת ותכלית ידיעתה לעשותה." (הרמב"ם פרוש המשניות, פרק חלק)

• שכל מצווה מאלו התרי"ג היא או: א] למתן השקפה נכונה או לסילוק השקפה רעה, ב] למתן חוק צדק או לסילוק עוול, ג] להדריך במידה נעלה או להזהיר ממידה רעה". (הרמב"ם, מו"נ ח"ג פל"א)

[#62]