ספרו של ד"ר יאיר כספי (הוצאת ידיעות אחרונות, 348 ע"מ) מפגיש את הקורא עם סגנונו המיוחד, חכמתו וניסיונו הרב של כספי בפתיחת מסילות לנפש לבירור הנושאים המנהלים אותה, בהיחבא או בגלוי. ב104 פרקים קצרים אך מרוכזים, ובהם מקטעים הגותיים ועקרוניים לצד קריאות כיוון פרקטיות ופרטניות יותר, מציע כספי אמצעים להתמקד בחוויות, מניעים, הסללות, הרגלים, המנעויות, פחדים או תכונות שקשים בדר"כ לאדם לחשפן או להבין את שרשיהן.
לא כל פרק יתאים או ידבר לכל אחד, שהרי מגוון הוא הפסיפס האנושי. ברם, נראה שכל אדם ימצא מספר רב של פרקים, בשלמותם או בחלקם שיקלעו בדיוק נמרץ להיבטים בחייו, ויספקו לו אם רק ירצה בכך, חומר רב למחשבה. ישנם גם פרקים שמצאתי ככלליים מדי ופחות ברורים, ושבהם פחות היתה מובנת כוונתו או ההשלכות הפרקטיות שלה.
"ספר הכישרונות" הוא ספר ששומה עליו להיקרא לאט, בסדר קבוע, פרק אחד או שניים בכל פעם, על מנת שניתן יהיה לחזור לחשוב ולעכל את הנאמר. בהכירי חלק נכבד מעבודתו של כספי, אני ממליץ בחום על היכרות עם כתביו, עם הגותו, ועם שיטתו ככלל, וכמו תמיד בפתיחות ועם קורטוב של קריאה ביקורתית.
מהכריכה האחורית: "ספר הכישרונות הוא הזמנה למהפכה תודעתית הנוגעת במגוון הרגשות העמוקים ביותר והלא מדוברים של קוראיו. הוא מגלה להם שהתברכו בכישרונות רבים, אותם חשבו בטעות לפגמים, ומעניק להם את הכוח להיות אנושיים, ולהאמין שחולשה, בקבלתה, נעשית לחוזקה.
הספר מסמן בשיטתיות את רשימת ה”טאבו” של הנפש האנושית, סודות שאדם מקדיש חלק ניכר מחייו בניסיון לגלותם, לצד מאמץ לא מודע למחוק את התוכן הקשה ולהבטיח שלעולם לא יגיע לתודעה.
”במסע שאנו יוצאים אליו נתיידד עם מצוקה שהגיע זמנה להישמע. נביט לתהום. נפגוש אותך משוגע. נגייס אותך לעזור לעצמך. נלמד להיעלב, להידחות, להיכשל ולהעלם. נחשוף בבעיות האישיות שלך את שיגעונותיה של תרבות שירדה מהפסים. נגלה תפקיד שהוטל עליך המזמין אותך להיות מנוהל מהעתיד. נגלה סיפור שאתה מספר לעצמך על חייך ואינו שלך. נפגוש מפלצות. נגלה את קסמו של זעם מכוון היטב. נתיידד עם פחדים. נלמד לשאת דיכאון. נוציא את התינוק שבך מהארון. נלמד להיפרד. נתרום את חלקנו בתיקון עולם. ונחדש תמימות שאבדה”.
כמה ציטוטים שאהבתי במיוחד:
ע"מ 24-25: מתוך "הכישרון לגלות סוד שאתה לא רוצה לדעת": "חלק ניכר מחייך מוקדש לניסיון לגלות את הסוד לצד המאמץ למחוק את התוכן הקשה ולהבטיח שלעולם לא יגיע לתודעה..." "...במקום שמותר להגיד לאדם רק דברים שהוא יכול לשמוע, רוצה לשמוע, ואינו מתנגד להם, הסוד נשאר סתום. כדי להשתחרר משליטתו של תוכן אסור במגע, צריך להסתכן ולשמוע דברים שהמשפחה לא מסכימה להם ושאינם מקובלים חברתית. כדאי שתהיה בעולמך סמכות אחת גבוהה יותר מן הפרט או הקבוצה שמולם אתה עומד".
ע"מ 27: מתוך "הכישרון להפסיק לנתח את עצמך": "ניתוח עצמי אינו דרך לידיעה עצמית, אלא כלי של שליטה עצמית מדומה. אם אדע הכל על עצמי, נדמה למנתחים, איש לא יוכל לשלוט בי. אסור להם להיות מופתעים. אסור למישהו לדעת עליהם יותר ממה שהם יודעים. אם תציע להם דרך חדשה להתבונן, יאמרו שהם מכירים אותה כבר המון זמן..."
ע"מ 67: מתוך "הכישרון לא לסמוך על רגשותיך": "במקום שמותר לעשות רק מה שמרגיש לי טוב ואין ערכים שאליהם אדם מחויב גם אם לפעמים אינם מרגישים נכונים, אובד החיבור למורשת התרבות שגילתה מהו אדם ומה תפקידו, ואיתה אובדת המשמעות".
ע"מ 72: מתוך "הכישרון להיות לא מאושר": "האנשים שלא חייבים להיות מאושרים, זכו בחופש לעשות את מה שצריך לעשות, בלי לבדוק כל הזמן אם טוב להם או לא. הם יכולים לבחור משימות קשות: לעבוד קשה במשך שנים לפני שייראו תוצאות. לשאת תקופות של תסכול. לשמור על מקום עבודה מרתק ששכרו לא רב. לעבור מחסור. לבחור שותף לאהבה וברית, שאולי בדבר אחד אינו מתאים. לצלוח עם ילדיהם את גיל ההתבגרות. לשמוח באוכל פשוט. להינות ממזג אויר נחמד. האנשים שלא חייבים להיות מאושרים שמחים יותר.
ע"מ 78: מתוך "הכישרון להיות אשם, לפעמים": "אשמת שווא לא נותנת לבעליה מנוחה. אשמתו של אחר שהוטלה עליך כופה עליך תפקיד שאינו שלך וגוזלת ממך את זהותך..... הטלת אשמת שווא היא עניין משפחתי, כמו גם לאומי ודתי. עריצים התובעים נאמנות מוחלטת, שולטים בפרט דרך הזרקת "שוטר פנימי", שיעניש אותו אם יחשוב אחרת. המפתח לשחרור מאשמת שווא, הוא השבת אחריות שאינה שלך לבעליך, וביטול סמכותו להטיל עליך תפקיד.".
ע"מ 81-83: מתוך "הכישרון לא להאמין לעצמך": "...אל חדש החליף את הדתות הגדולות והאידיאולוגיות של המאה העשרים: תאמין בעצמך ותגלה שאין גבול ליכולתך. תאמין בעצמך ותגלה שאין גבולות ליכולתך. תאמין בעצמך- וכל העולם יאמין בך. תאמין בעצמך-ותרזה. תאמין בעצמך, העולם יימשך אליך ותזכה באהבה. ... כשהילד לא יודע, הם שולחים אותו לפסיכולוג שגם לו אסור להביא עימו ידע שהתרבות אספה במשך אלפי שנים על טבע האדם, חובתו ואיסוריו. מותר לו רק לשוטט איתך בנבכי העצמי שלך.... דת העצמי מריחה את סופה, נגמר חגיגות השחרור מן העריצים הקודמים ונתגלה שהאדם לא נעשה מאושר יותר. דת העצמי אחראית ליותר בדידות, ליותר חרדה וליותר יאוש מכל הדתות האחרות".
ע"מ 107: מתוך "הכישרון להתפעל מעצמי"- "כדאי לאדם שידע את המקומות שבהם נעלם, או אינו חשוב במיוחד, ולצדם שתהיה לו רשימה של הזמנים שבהם היה שליחם של חסד ואמת, והוסיף דבר לעולם. הכרת ערך עצמי הוא עקרון משלים לענווה. בשניהם יחדיו נודע מקומך. האדם לא יכול בלעדיך, וימשיך להתקיים גם בלכתך.
ע"מ 122: מתוך "הכישרון לשלם את המחיר": "אנשים שגודלו לשלם מחיר, וזכו לראות בביתם דוגמה בהורים המקבלים עליהם את מחיר החיים, מזהים בקלות מחירים נדרשים ומתגייסים אליהם גם כשהללו לא לגמרי הגיוניים. האנשים שקשה להם לשלם את המחיר, נחלקים לשני סוגים: המפונקים, שבילדותם מנעו מהם את הקשיים ומישהו תמיד שילם בשבילם, ונדמה להם שאפשר לעבור כך את כל החיים. הסוג השני, הם אלה שנדרשו בשלב מוקדם של חייהם לשלם מחיר שהיה גדול מיכולתם...".
ע"מ 306-307: מתוך "הכישרון לתקן עולם" "...כדי לתקן את עצמם הם נאלצו, כמו אברהם בזמנו, לעזוב את העולמות שהם מכירים, את הקבוצות שהם שייכים אליהן, מדע ודת, סוציאליזם ושוק חופשי, לאומיות ואוניברסלית, פסיכולוגיה ורוחניות. ללכת מבית, הורים וחברים, אלא ארץ לא נודעת ולבקש בה מדריך..... לאחר שביטלת את סמכותן הבלעדית של אמונות הדור. חזור ליטול מכל אחת מהן ניצוצות מן השלם שבו הן נוגעות. חשיבה ביקורתית מן המדע, הקשבה מן הפסיכולוגיה, ביטול האמונה "באידיאולוגיות הגדולות" מן הפוסט מודרנה. למד חובה, ענווה ועמידה בניסיון מבעלי אמונה".
ע"מ 340: מתוך "הכישרון למצוא ייעוד": "...ייעוד אינו דבר שאתה מוצא, אלא דבר שמוצא אותך, כשאתה מוכן לשמוע. והאמת אינה שלך, עד שאתה לא מוכן להיות שלה. קיבלתי על עצמי להיות תלמידם של חכמי הדורות.... למדתי לא לעצור בשום תפקיד שנתגלה לי בדרך. ייעוד הוא תפקיד מתגלגל. מדי פעם אחד התפקידים עולה לראש הרשימה. כדאי לא לטעות ולהעמיד כייעוד את התפקיד המוביל אותך עכשיו. ייעוד שהסתיים הוא לפעמים המכשול העיקרי לתנועה החופשית של החיים. היתה תקופה בחיי שייעודי ההורי הביא את עיקר השמחה לעולמי. היום תפקידי לסמוך על ילדי המוצאים את דרכם בלעדי".
לפרטים נוספים:
[#86]
Comments