ספרה של יהודית כץ "חושבים טוב"- להעז לחיות את החיים המתאימים לך (הוצאת כתר 322 ע"מ), (ובתרגום לאנגלית, המוצלח יותר בעיני "החיים מתרחשים עכשיו") הוא ספר בהיר, מושקע מחשבתית, יעיל מעשית, ומגובה מחקרית, בו מעבירה המחברת את הקורא מבעד לתבנית לתהליך שיפור חיים יישומי בהתבסס על עקרונות הפסיכולוגיה החיובית, ובדגש על שורה של קריאות למחשבה עצמאית (ולא רק צריכה פסיבית של התוכן), לצד הצעת כלים מעשיים לצורך אימון והפנמה בפועל של חלק מהרעיונות בהם דנה.
כמו תהליכים דומים של שיבה ליסודות וסלילת דרך מחודשת לשיפור וצמיחה, מציעה גם כץ בספרה תהליך מודרג ורב שלבי המורכב מההיבטים הבאים:
סקירה עקרונית ויצירת מוטיבציה ("אפשר לקחת את החיים בידיים")
בחינת היבטי החיים ("לבחון את מה שחשוב באמת")
התחייבות ("להתחייב לשינוי המתאים")
הכוונה למעשה ("לעשות מעשים, לראות תוצאות")
התגברות על מהמורות בדרך ("להתגבר על הקשיים והאתגרים שבדרך")
הסקת מסקנות ושמחה בתהליך ("ללמוד מהדרך ולחגוג את החיים").
יתרונו המובהק של הספר בעיני הוא יכולת העברת המסרים של כץ, וגם המורכבים יותר, בלשון עממית ושווה לכל נפש. אמנם לטעמי ישנו ניסיון מופרז מדי להערות בקריצה והומור כדי לשבור את המהלך העיוני, ולהתחבר כך יותר לקוראים, אך זה עניין של טעם וריח ואני מניח שיש שיאהבו זאת יותר.
הכלים המעשיים הרבים, מהקדשת זמן לאדם אהוב באופן קבוע (ולא רק ספונטני), הכרת הטוב בפועל לאדם או למצב בחיים, טריקים יעילים כ"צנצנת ההצלחות", מבט מחודש על הזמן, יצירת מפת אילוצים ועוד ועוד, טובים מאד.
כץ מצליחה להעביר יפה תהליך חשיבה ישומי להתבוננות שיפור וביקורת, ומתוך שמחה ומבט חיובי על ארגז הכלים של כל אחד ואחת, שיכול להיות רב תועלת למי שיקח אותו ברצינות. מטבעו של תהליך כזה שהוא מאד אישי והקשרי, וזו אמנות חשובה לדעת להעביר תבנית שממנה יוכלו המאזינים או הקוראים לאמץ את המתאים להקשר חייהם. גם מזווית זו שמחתי לקרוא את הספר, ואני ממליץ עליו בחום.
מספר ציטוטים שאהבתי במיוחד מתוך הספר:
ע"מ 47: ד"ר מרשה לינהאן פסיכולוגית וחוקרת שפיתחה טיפול אפקטיבי למי שסובלים מהפרעות אישיות גבולית שטבעה מושג בשם "קבלה רדיקלית", "לא נוכל לשנות דבר באמת אם לא נקבל אותו תחילה. רק כשנקבל את הרעיון ש-א') אני רוצה משהו שאין לי, ו-ב') זאת גם לא קטסטרופה שהדבר הזה איננו- נוכל לשחרר ולהתקדם. קבלה רדיקלית היא ההכרה שהמציאות היא כפי שהיא, היא התהוותה כפי שהתהוותה, וכשאנחנו רואים אותה באופן צלול, קל יותר גם לראות את האפשרויות שעומדות לפנינו. כשאנחנו מבינים את הסיטואציה, אנחנו מרגישים מועצמים לשנות את הרגע הבא (אם נרצה).
ע"מ 53-54: "אנשים מבזבזים שנים, רק כי הם לא מסוגלים להשקיע דקות".
ע"מ 60: "במערכות יחסים עם אנשים אהובים מחכים לנו כל הדברים הטובים: עונג, משמעות, ביטחון, אהבה, שמחה, סיפוק והכרת תודה...
ע"מ 67: "כשהייתי בן חמש, אמא שלי אמרה ששמחה היא המפתח לחיים. בבית הספר שאלו אותי: מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?
אז אמרתי: "שמח".
אמרו שלא הבנתי את המשימה.
ואני אמרתי להם שהם לא הבינו את החיים"
ע"מ 79: "...המשמעות פועלת בטווחי זמן ארוכים יותר. היא קושרת אותנו כמו חוט שני לעתיד הרחוק... ...רוב הדברים שיעניקו לנו משמעות לאו דווקא יתחברו לשמחה רגעית או לחוויה חיובית במיוחד. ועדיין, מזכיר ויקטור פראנקל, אושר הוא תופעת לואי של משמעות. כשאנחנו עושים משהו משמעותי, אנחנו מקבלים חזרה את ההדים של המעשה שלנו, וזה אושר גדול"
ע"מ 109: "הסטואי סנקה טען במכתבו על "קוצר החיים", שבחיים יש לנו המון זמן, אנחנו פשוט נוהגים בו בפזרנות: "לא יימצא אדם השש לחלוק את עושרו, אבל את חייהם מחלקים כולם לכל דורש! הם קופצים ידם בשמירה על נכסי אבותיהם, אבל כשהדבר מגיע לבזבוז זמן הם מתגלים כפזרנים הגדולים ביותר בעניין היחיד שבו הקמצנות ראויה לכל שבח".... "בכל מקרה סנקה מציע: היו קנאים לזמן שלכם לפחות כפי שאתם קנאים לכסף שלכם. בדקו לאן באמת זולג הזמן".
ע"מ 230-229: שוב ציטוט מסנקה "את חייכם אתם חיים כאילו נועדתם לחיות לנצח, עובדת ארעיותכם מעולם לא עולה בדעתכם ואינכם שמים לב לזמן שכבר עבר. אתם מבזבזים כמו מתוך שפע בלתי נדלה, ובינתיים אפשר שיום זה שהוקרב לטובתו של אדם או עניין כלשהו, הוא הוא אחרון ימיכם".
ע"מ 248: "אנאיס נין תיארה את זה יפה יותר כשאמרה שאנחנו לא רואים את הדברים כפי שהם, אלא רואים אותם כפי שאנחנו".
ע"מ 256-257: רעיון ההפרדה הקוגניטיבית: "לקחת צעד אחורה ולהתבונן במחשבות שעוברות, כמו שהיינו מתבוננים מהצד על המכוניות שחולפות בכביש. בלי להתערב ובלי להתערבב....ועוד: לאילו רעיונות/אנשים/מקרים אתם "משכירים חדר" במוח שלכם?
לעוד פרטים כאן:
[#82]
Kommentare