המשנה במסכת קידושין מלמדת שהאישה "נקנית" לבעלה. במונחי ימינו לא ניתן עוד לקבל קנין של אדם ע"י אדם כמוסרי. אלא שמשמעותו התורנית של מושג ה"קנין" רחבה הרבה יותר מהשגור בימינו. מושג הקנין אינו מתייחס רק לבעלות על חפץ זה או אחר, אלא בהקשר הרחב מתייחס לכלל טווח פעילותו של האדם. זוגיות האיש והאישה, ומשפחתם, מייצגים עבור שניהם את הקנין בטהרתו ולכן גם במוסריותו.
המשנה במסכת קידושין פרק א' נפתחת בציון שלשת הדרכים שבאמצעותם "נקנית" האישה לבעלה, והם כסף, שטר וביאה. כמו כן מצוינות הדרכים שיכולה לקנות עצמה חזרה מרשות בעלה (גט ומיתת הבעל). קנין האישה בכל אחד משלש האמצעים לעיל נקרא "קנין קידושין".
וכך נאמר שם (משנה א'):
"האישה נקנית בשלשה דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים:
נקנית בכסף בשטר ובביאה.........
........וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל
מה פשר השימוש במושג קנין ביחס לאישה?, האם בזמן המודרני יתכן מוסרית לשייך את מושג הקנין על בני אדם? הייתכן וכוונת לשון "קנין" שבמשנה ביחס לאישה, היא כמו לכל חפץ שאדם קונה, דהיינו שהיא הופכת לרכושו שיכול לעשות עימה ככל שיחפוץ כמו שיכול עם בגד, מכונית או כל חפץ אחר? האם יכול לקנותה על כרחה כמו שקונה כל חפץ אחר? האם יכול למכרה? היתכן לומר שהשימוש במושג זה התאים לזמן העתיק ואינו שייך עוד בימינו?
הגמרא במסכת קידושין מתייחסת לכמה משאלות אלה, ומבארת גם שהאישה נקנית רק מדעתה ולא בכפייה. גם נקודה זו מפקיעה את היותה נקנית מהמושג השגור, שכן העדר כפיה מניח רצון הדדי, וקניה או מכירה חפצית. עוד ידוע, שעל פי מסורתנו, וגם בימיו הקדומים של עם ישראל, לא יכול היה הגבר למכור את אשתו, מה שמלמדנו שיש כאן "שם משתתף". שם משתתף הוא שם שאנו משתמשים לעניינים שונים, בעלי משמעות שונה מחד אך שמאידך יש להם נקודה עקרונית משותפת (ועיין ברמב"ם מו"נ, הקדמה וכלל חלק א').
אם כך, מהו העיקרון העומד בבסיס המושג קנין? והאם ניתן להבין את ההקשר שבו השתמשו חז"ל במושג זה כמקושר לאישה, ביודענו "שנקנית מדעתה" וללא כפיה? גם כאן, יתבהר השימוש בלשון "נקנית" ביחס לאישה, מבעד הבנת משמעות למילה "קנין" ששונה ממשמעותו התדירה, המתייחסת לקנייניות חפצית של מטלטלין או קנין מקרקעין, אך משותפת במכנה משותף עקרוני יותר.
משמעותו העקרונית של קנין
כחלק מהסֶדֶר ההקשרי הניתן להילמד מן המשנה, ממשיך כל פרק א' בקידושין ומתאר את כל סוגי הקנין החמריים שבתורה, למרות שאינם שייכים לכאורה לקידושין גופא, וכך מתאפשר לימוד מדוקדק בבירור יישומו של קנין בפועל בתחומים שונים. המשנה מתארת קניינים שנהגו בזמנם כקנין עבד עברי קנין עבד כנעני, וכן קנית בהמה גסה (מיטלטלין), בהגבהה, משיכה ומסירה, קנין נכסים שיש להם אחריות (ניתנים לעירבון כנגד חובות בעליהם), וקנין חליפין (מיטלטלין וקרקעות).
על מנת לברר מהו קנין נבדוק את משמעותה הלשונית של המילה בהופעותיה השונות בתורה:
המובן השגור ביותר של המושג "קנה" כלשון הרש"ר הירש (בבראשית י"ד, י"ט) הוא בהדגשתו את מוסריותה של הבעלות. וכך הוא אומר: "קנה מציין את הבחינה המוסרית של הבעלות. זהו מושג של משפט, ולא של אלימות. הוא מציין בעלות בזכות ולא חזקה בכח. הקונה חפץ הלא הוא בעליו, אפילו כשאין החפץ ברשותו, (מעבר לכל זמן או מקום כלשהו), בכל מקום שהוא- הרי החפץ שלו". מכאן לשון "מקנה" שמתייחס בעיקר לבעלי חיים היודעים את בעליהם, וקל וחומר קניינים ברמה נמוכה יותר כמו צמחים ודוממים.
ברם, הופעתו הראשונה בתורה של שרש "קנה" הוא בספר בראשית ד', א', שם נאמר כהסבר לקריאת שמו של קין: "קניתי איש את השם". אומר הרב שמשון ב"ר רפאל הירש (הרש"ר) שם:
"המושג המקורי של קנין תלוי במושג הייצור. עיקר משמעות "קנה" איננה קנין כסף כי אם קניין בכח (פוטנציאל) – כך ה' הוא "קונה שמים וארץ" (בראשית י"ד, י"ט, כ"ב)- הוא קונם שכן הוא בראם".
ביאור הדברים הוא שכשם שלמדנו שנאמר על ה' שהוא "קונה שמים וארץ" "שכן הוא בראם", ומעצם זה שבראם, כך מתייחס קנין לאדם בראש ובראשונה בהקשר לפוטנציאל הייצור שלו. קנין האדם הוא כל מה שיכול ליצור, ובפועל- מה שיצר בהגשימו פוטנציאל זה ביישום חכמתו מהכח אל בפועל.
מהרחבת מבט זו, יוצא שמושג הקנין מתייחס בראש ובראשונה, ובאופן היסודי ביותר לקניינים רוחניים, כמו קנין מעלות, קנין מידות, קנין תורה, או קנין חברים.
יכולת היצור של האדם כשמתייחסת לקנייניו הרוחניים היא הקנין בטהרתו, שכן לא נרכש "מבחוץ" אלא מהווה את אמיתת תוצאתה של פעילות האדם באשר הוא, במעלות, בחכמה, בטיב יחסיו עם אחרים ועוד, כל יחיד כפי מצבו.
רק בשלב נוסף, ולמעשה במידה "מושאלת משהו" מתרחב מושג הקנין לכלול אף את קנייניו החמריים של האדם, כפי שתוארו לעיל. קניינים אלה ישנם יום אחד, ואינם יום אחר. לא כן קנין שקנה במעלות חכמה ומידות המלווים את האדם ולמעשה מהווים את מהותו בכל עת נתונה. וכך אומר רש"י באותו מקום (בראשית י"ד, י"ט)- "קונה שמים וארץ" כמו "עשה שמים וארץ (תהלים קל"ד)- על ידי עשייתן קנאן להיות שלו".
עוד היבט שמציין הרש"ר הירש: "קנה המוציא פרח וציץ" (כלומר, שקרוי כך על שם היוצא ממנו).
נמצא כי מושג הקנין מתייחס לשני עקרונות הכרוכים וקשורים זה לזה:
כמתייחס לפוטנציאל היצור של האדם כאמור, כשם שה' "קונה שמים וארץ"- הלא הם שלו מעצם זה שמיוחסים אליו- שהוא בראם, כך כל תחום פעילותו היצרנית של האדם הלא הוא שדה פעילותו, בו עשוי להתממש כל אשר יבחר- ואזי יהפוך לקנינו (לא רק קניינים טובים, אלא גם טעויותיו ורכושו המזיק וכד')
מכאן נגזרת המשמעות הנוספת הקשורה להכנסת גורמים חיצוניים לתחומו של האדם- הלא הוא מושג הבעלות, שהוא מושג המציין את זכותו המוסרית של האדם על כל מה שבחזקתו, כל שהושג בצדק, ולא בכח אלים בלתי צודק.
מכאן נובע כי מושג הקנין אינו מתייחס רק לבעלות על חפץ זה או אחר, אלא וכאמור, מתייחס בהקשר הרחב יותר לכלל טווח פעילותו של האדם.
זוגיות ומשפחה: הקנין בטהרתו
אחד ההיבטים החשובים בפעילות האדם בעולם היא משפחתו, ובראש ובראשונה מערכת היחסים הזוגית. אם חותרים בני הזוג לקיים מערכת יחסים בריאה, הרי שהחיים תחת קורת גג אחת מהווים כר דשא ושדה פעילות ללימוד ויישום הערכים החשובים ביותר שלהם, שחלקם אפשריים באופן מודגש דווקא בתוך מערכת יחסים זוגית, ולא ביחידות, שכן דורשות התמודדות ועבודה שאינה אפשרית ביחידות. באם זוכים בני הזוג, משמעות חיי הזוגיות כוללת הרבה מן המידות המרוממות את קומתם כאדם. ואלו כמה מהם:
שותפות גורל והתקדמות משותפת דרך ניסיונות החיים
שותפות בקבלת החלטות לצד חלוקת תפקידים
השלמה ואיזון האחד את השני
התפתחות אישית וזוגית מבעד למאורעות החיים
כורח בעבודת המידות
חלוקה בנטל
נשיאה בעול זולתו
התחשבות בזולת
חסד
לימוד נתינה
פיתוח סבלנות
לימוד שליטה על כעסים
דגש על יישום יומיומי איטי ומייגע לעומת התחדשות בלתי מחייבת ביחסים מזדמנים
מחויבות- נאמנות הדדית היא נאמנות לרעיון המשפחה
עמידה בפיתויים שונים
חוויות של אחדות וחיבור בעצמה הגבוהה ביותר
עצמת רגשות חזקה
התמסרות למה שמוכר והלימוד החשוב של אהבת המוכר-והידוע כבר לאור חוויות חדשות
עומק ואיכות יחסים מתרחבת והולכת- שלה מעצם מורכבותה הפוטנציאל הגבוה ביותר
וכמובן, אחד הערכים החשובים ביותר, אם לא החשוב שבהם, בו עשויים האיש והאישה לזכות, הוא ערך ההמשכיות והקניית ערכיהם לדורות הבאים. צאצאי הזוגיות הם כר הדשא להוראת והעברת הידע של בני הזוג כיחידים שהם בני אדם וישראל, לדור הבא.
מבחינת עם ישראל, מהווה העברת ידע זה את אחד מיסודות קיומו ואמיתות מסורתו. מסגרת המשפחה כולה מהווה פעמים רבות דוגמא לשלם הגדול מסך חלקיו, וזאת דרך החוויות המשותפות, הסיפוק הנובע מהם, המסגרת שנוצרת עקב כך, היחסים בין כל אחד ואחד, ושל כולם כמשפחה מאוחדת ועוד.
על בסיס זה ניתן להבין מדוע הידבקו של האיש באשתו חשובה אף מהידבקותו בהוריו ככתוב (בראשית ב' כ"ד) "על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". ההשלמה של איש ואישה האחד את השניה, טומנת בחובה את הפוטנציאל להקמת ה"מפעל" הגדול ביותר בחייו של כל אחד מהם.
ומכאן ברורה יותר לשון קנין ביחס למערכת יחסים זוגית, שהרי מושג הקנין בהקשרו הרחב מתייחס לכלל הדברים שמצליח האדם לייצר במהלך פעילותו, וכפי שתואר מעלה, המפעל שמקים עם אשתו עשוי להיות המפעל החשוב ביותר שלו ושלה, שיתרום יותר מכל מפעל אחר לעבודת ה' שלהם ולהעברת הידע שירכשו קדימה לדורות הבאים. וכן ההיפך.
לכן רצונה החופשי של האישה הוא ערך חשוב ועקרוני בסוגיה זו, המביע את הרעיון ומוציא מדי ספק, שלמרות שנקטה התורה לשון "אישה נקנית" הרי שכדרך חכמים יש כאן אמירה עקרונית המתייחסת לפוטנציאל אותו תיארנו, וכמובן מאליו גם ללא מידה כלשהי של כפיה. בימינו ברור (לפחות בעולם המערבי) העדר כפיה, אך בימי קדם, וכן באלפי השנים עד "העת החדשה", זהר מבט רחב זה ככוכב צפון מכוון דרך בשמי העולם העתיק ובשאר עידנים.
ואכן, ברגע שהאישה "נקנית לו" מדעתה- מרצונה החופשי, הרי שנוצר הבסיס להצהרתו הגדולה: "הרי את מקודשת לי": ע"י זה שאני מקדשך בדבר בעל ערך כלשהו ("שווה פרוטה" במונחי הזמן ההוא) השייך לי, והמסמל בצורה מוחשית את כל אשר לי, ואשר יהיה לי, בהתאם לאפשרויות בם אחונן, הריני משייך את פעילותי אל פעילותך, ומכניסך לתחום זה בקדושה, כהאחת המיוחדת שלי. בהסכמתך, הרי את מצהירה גם כן שהנך משייכת את פעילותך לפעילותי. מעשה הקידושין הוא ההצהרה המשותפת כלפי עם ועדה: הרינו מיוחדים ונאמנים בהצהרת זוגיותנו.
עד כדי כך חשוב קנין זה, שזהו הקנין היחיד של האדם שנקרא קדוש, ואכן זה שמו: "קידושין". ומהו דבר קדוש? דבר המיוחד יותר מכל דברים ומובדל מהם בחשיבותו.
חשיבות העמל
לצד ההנאות הרבות שכרוכות בחיים משותפים, נישואין הם בראש ובראשונה תהליך ארוך ועבודה קשה, אך ככל דבר קשה שמשקיעים בו עמל, הלא גדלה השפעתו על נפשו של המתאמץ, ואם בית המבוסס על שאיפה להרחבת מבט מתמדת וצמיחה אישית זוגית ומשפחתית הוא זה שאתם מקימים בעמל, הלא תזכו שתתייצב דעתכם בתוך קירותיו, ותגדלו בו כאיש וכאישה, כאדם, עד אין קץ.
---
בשולי הדברים: הערה קצרה על משמעות "כסף" "שטר", ו"ביאה"
"כסף" "שטר" ו"ביאה" מייצגים שלשה עקרונות חשובים:
"כסף": לשון כיסופים (להיכסף לדבר--- לרצותו) רצון- מייצג את עקרון הבחירה שבידי האדם. האדם יכול להשתמש בכסף לרכישת כל דבר שהוא כפי מה שנכסף אליו. שמושו בכספו מלמד על כיסופיו.
"שטר"- הלא מסמל את מחויבותו של האדם ביחס לדבר שהוסכם עליו
"ביאה"- הצורה החזקה ביותר של איחוד עם אדם אחר- "וידע האדם את חוה אשתו"- ידיעה חדשה היא התרחבות לעומת מצב קודם, הידיעה הופכת חלק מהאדם ובכל מהווה "חיבור". ידיעה היא המילה בה בחרה התורה לבטא את עצם הביאה בהיותה צורת החיבור המוחשית החזקה ביותר האפשרית לאדם עם מישהו.
[#66]