[פרשת משפטים] כמה מילים על הזהירות הנדרשת בשמירה על ממון על פי עצתם העתיקה של חכמים שכוחה יפה לה גם היום
על פי ספר החינוך כוללת פרשת משפטים 53 מצוות, בנושאים מגוונים, ובהם רבים הנוגעים בנזקי ממון, שמירה, שכירות, ועוד מדיני נזיקין. אחד מהנושאים העקרוניים הנוגעים בממון הוא האופן המדוד, והזהיר אותו יש לנקוט כדי לשמרו.
הגמרא (בבא מציעא, מ"ב, א') מלמדת: "...ואמר רבי יצחק לעולם יהא כספו של אדם מצוי בידו, שנאמר וצרת הכסף בידיך. ואמר רבי יצחק: לעולם ישליש אדם את מעותיו, שליש בקרקע, ושליש בפרקמטיא, ושליש תחת ידו".
רבי מנחם המאירי מייחס עצה טובה זו כמופנית כלפי "הצדיקים" במיוחד (הגם שטובה לכל אדם), שעקב שאינם מצויים כל כך באמנות נקיה, עליהם לשמור על ממונם באופן מיוחד. וכך כתב: "הצדיקים ראוי להם לחוס על ממונם ובלבד, בכדי שלא יפחיתו עצמם בכך, מפני שאין הריווח מצוי להם כל כך כשאר בני אדם שכל אומנות נקיה להם. מתוך כך צריכים (הצדיקים) להיזהר בכל דבר שיהא ממונם מתקיים דרך עצה אמרו לעולם ישליש אדם את נכסיו שליש בקרקע שליש בפרקמטיא שליש תחת ידו".
רבינו בחיי (בראשית פרק לב, ט) מביא שתי דוגמאות בהם היתה סכנת מוות שהצריכה "פיזור סיכונים" כלשון ימינו, גם לגבי נושאי שמירת נפש, ולא רק במסחר ושמירת ערך (יעקב בדרכו לפגישתו עם עשיו, והנביא עובדיה שהסתיר את הנביאים הנרדפים בכמה מערות). וכך כותב:
"והיה המחנה הנשאר לפליטה. הם לאה ורחל ומחנה שעמם. ומקרא מלא פירש הכתוב: 'ויחץ את הילדים על לאה ועל רחל ועל שתי השפחות'. לפליטה, מן החרב, כענין שכתוב: (ירמיה נא, נ) פלטים מחרב'. ומכאן למד עובדיהו שעשה מן הנביאים ב' חלקים שלא החביא אותם במקום א', הוא שכתוב: (מלכים – א יח, יג) 'ואחביא מנביאי ה' וגו', חמשים חמשים איש במערה ואכלכלם לחם ומים'.
רבינו בחיי מוסיף ודורש את מקורה של עצת חז"ל בפסוק בספר דברים (כ"ח, ל') (אותו דורשת הגמרא באופן מעט שונה): ואמרו רבותינו ז"ל: (ב"מ מ"ב א') לעולם ישלש אדם מעותיו שליש בקרקע שליש בפרקמטיא שליש תחת ידו, שנאמר: (דברים כח, ל) "יצו ה' אתך את הברכה באסמיך"', זו פרקמטיא. 'ובכל משלח ידך', זו תחת ידיך. וברכך בארץ', זו קרקע".
בסיפור תולדות חייו של הגר"מ פיינשטיין (שו"ת אגרות משה ח' עמ' 33) מסופר כך:
"בשלהי תשל"א התחולל משבר המטבע בעולם, ואברכים רבים שהשקיעו את כספם בשוק זה מתוך תקוה לרווח קל ומהיר הפסידו את כספם. בשבת קדש תשעה באב תשל"א בסעודה שלישית במחנה הקיץ של ישיבת סטעטן איילענד דרש רבנו דרשה גדולה בענין החובה לקבל את דברי חז"ל בכל הנוגע להנהגת העולם. הוא אמר שההפסד נגרם לאנשים על שלא שמעו לדברי רבי יצחק (ב"מ מב ע"א) לעולם ישליש אדם מעותיו שליש בקרקע ושליש בפרקמטיא ושליש תחת ידו..."
עיקר כוונת דבריו היא כמובן להדריך אדם שלא יהא להוט מדי אחרי רווח מהיר, וידע שדרכם של נכסים שהם עולים ויורדים ועל כן יחלק השקעותיו ולא ישים את הכל במקום אחד, על קרן הצבי. וכפי שראינו, לא רק בשמירת ממון כך, אלא גם בשאר מצבים שמחייבים שיקול דעת בשמירה על ערך, ממוני או אחר.
איני חושב שיש מי שאינו יודע את העצות הטובות הנ"ל ומבינן היטב, ובייחוד לאחר רגעים של הפסדים. ובכל זאת בכל פעם, אנחנו נופלים שוב ושוב באותה מלכודת דבש של הדמיון, ותקווה לא מבוססת, ש"הפעם זה יצליח". בהיותי קשור לעולם ההשקעות שנים רבות, חוויתי זאת על בשרי, וראיתי זאת סביבי במקרים רבים, עד כדי מקרים של אבדן הון רב שכבר היה בידי אנשים, ואיבדו את כולו מתוך תקווה לא רציונלית ותאווה לעוד.
יש גם שתולים יהבם בהצעות מפתות מאנשים מעונבים בכנסי השקעות ומכירות, שמיועדים מלכתחילה לערער את שיקול דעתם ולפתותם להעביר את כספי חסכונותיהם בעבור "הזדמנות שלא תחזור עוד". זכיתי למנוע מכמה וכמה אנשים מיני השקעות כאלה, אך נדמה שאלה ממשיכים לנבוט כפטריות אחר הגשם, בחיפוש אחר חסרי הניסיון הבאים.
גם בעולם התאגידי, ובפרט בעולם הרכישות והמיזוגים, ישנן עסקאות רבות שבסיסן תקווה בלתי מבוססת להצלת עסק שכבר עבר את שיאו דווקא דרך רכישה של עסק או טכנולוגיה חדשניים מתוך תקווה שבדרך כלשהי תהיה סינרגיה בין שתי החברות, מה שבמקרים מתגלה כמסמר אחרון בארון הקבורה של שני התאגידים שהתחברו, ואובדן הון רב לבעלי המניות, וישנן דוגמאות רבות לכך.
עיקרו של דבר הוא שיש לנו להכיר שלרוב אנו חלשים מדי להתגבר על מה שנראה כמו פיתוי לרווח, ולכן בדיוק כדאי לנקוט בכללים מעט נוקשים ובזהירות רבה שיחליפו את המקום בו המשמעת העצמית מתפתה ונפגעת.
[#84]