מה היה לך, הנשברת?

א. מַדּוּעַ גּוּפֵךְ נִלְחַם בְּעַצְמוֹ? מָה שֹׁרֶשׁ דָּבָר, מָה פְּנִימוֹ מָה תּוֹכוֹ?

הַאִם הָיוּ דְּבָרִים שֶׁנֶּגְדָּם הִתְקוֹמַמְתְּ וּבְכָל זֹאת שָׁקַטְתְּ וּבַדְּמָמָה נָשָׂאת? הַאִם הִתְלַבַּטְתְּ, האַםִ הִתְיַסַּרְתְּ? מֶה הָיָה לַךְ, אִמִּי, הַשָּׁנָה, הֲנִשְׁבַּרְתְּ?

ב. לֹא לָנוּ הַיֶּדַע, כְּבָר פָּסְקָה נְבוּאָה. סוֹדְךָ לִירֵאֶיךָ. עַד עֵת גְּאֻלָּה.

אַךְ לֶקַח אֶשְׁמַע בְּהָגוּת, בִּדְמָמָה. יְהֵא אַף הוּא עֵזֶר לְעִלּוּי נִשְׁמָתָהּ.

ג. חֶשְׁבּוֹנוֹת שָׁמַיִם אֵינָם יְדוּעִים. חָלְפָה נְבוּאָה זֶה אֲלָפִים בַּשָּׁנִים. וּכְבָר כַּתַּב הֶחָכָם (1) בְּתוֹכְחוֹתָיו דְּבָרִים בָּם חָפַצְתִּי כְּמוֹצֵא שָׁלָל רַב.

הִנֵּה פּוֹנֶה הַיּוֹם, אֵין רֶגַע עוֹמֵד. וּלְעוֹלָם לֹא תֵּדְעִי מָה בְּסוֹפוֹ יִוָּלֵד.

לָכֵן, נַפְשִׁי, הָכִינִי צֵידָה לָרֹב. אַל נָא תַּמְעִיטִי, בַּקְּשִׁי לָךְ הַטּוֹב. בְּעוֹד בַּחַיִּים חַיְּתֵךְ וְיֵשׁ לָאֵל יָדֵךְ.

שֶׁהָאֱמֶת חַיָּה לַחֲפָצֶיהָ, מִתְגַּלֶּה הוֹדָה לִמְבַקְּשֶׁיהָ. נָאוָה לְאוֹהֲבֶיהָ, נָאוָה לַתְּמִימִים. לֹא בַּשָּׁמַיִם הִיא וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּמִים.

חַשְּׁבִי פְּנִימִיּוּתֵךְ, חֶשְׁבּוֹן-מַחְשָׁבָה. מָה לָךְ נַפְשִׁי, לְמָה אַתְּ זְקוּקָה? מַהִי אֱמֶת? וּמַהִי בְּדָיָה?

ד. בַּקֵּשׁ בְּכָל עֵת אַחְדוּת לְנַפְשְׁךָ. הֱיֵה נאֱמָן בְּכָל מְאוֹדֵךָ. בָּרֵר הַסְּתִירוֹת שֶׁתָּדִיר קַיָּמוֹת. זֶה בָּהִיר לְנַפְשְׁךָ וּבָרִיא לְגוּפְךָ.

זוּ מַהוּת הָעוֹלָם, זוֹ תַּכְלִית הַמַּסָּע. זֶה מוֹתַר הַמְּדַבֵּר מִכָּל נֶפֶשׁ חַיָּה.

שֶׁאֵין אֱמֶת חוֹשֶׁשֶׁת מִשּׁוּם שְׁאֵלָה. מִשּׁוּם קֻשְׁיָה, "לִכְאוֹרָה" אוֹ שְׁלִילָה. זֶה הַחוֹתָם (2), זוּ מַהוּת הַפְּרוֹזְדּוֹר, וְהַבְּרֵרָה בְּיָדֵינוּ כֵּיצַד נַעֲבֹר.

[1] רבינו בחיי אבן פקודה (1050-1120)

[2] "דאמר רבי חנינא: חותמו של הקב"ה אמת" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, נ"ה, א')

[#46]