ואולי כולם צודקים: גישות מחקריות במהות השפה

במאמר זה נסקור בקצרה כמה גישות מחקריות וסותרות לכאורה למקורותיה של השפה האנושית ואופן התפתחותה. האם היא יכולת טבועה או סוג של התנהגות נלמדת בתהליך של התניה, ונרכשת כפועל יוצא של השפעת הסביבה. או שמא היא תלויה רק ביכולת קוגניטיבית? ואולי כולם צודקים

[מחשבות במהות השפה- חלק ב']

[לחלק א'- שפה כרשת מבוזרת]

בספרו "האינסטינקט הלשוני"[1], גורס סטיבן פינקר[2] שטבועה בבני אדם יכולת מולדת לשפה, אותו הוא מכנה בשם "אינסטינקט השפה". לטענתו, יכולת זו היא חלק מהתורשה הגנטית שלנו, בדומה לאינסטינקט בניית קנים בציפורים, או ניווט לילי של עטלפים. מושג זה של פינקר דוחה למעשה את השקפת הטבולה ראסה (או "הלוח הריק") של המוח האנושי[3]. 

פינקר גורס עוד שישנו היבט אוניברסלי משותף לכל שפות העולם, ושלמרות המגוון הנראה של אלפי שפות ודיאלקטים, ישנם תכונות ודפוסים משותפים רבים, כגון קיומם של שמות עצם, פעלים ומורכבות הדקדוק. האוניברסליות הזו מלמדת לדידו של פינקר שטבוע באדם דקדוק בסיסי, מבוסס ביולוגי, במוחנו. מושג מעין זה כונה עוד קודם לכן- "דקדוק אוניברסלי" ע"י הבלשן נעם חומסקי ונהגה ופותח במקור על ידו. 

פינקר גם מסיק שעצם זה שילדים לומדים שפות במהירות יוצאת דופן וללא הדרכה מפורשת, ואפילו יוצרים שפה חדשה כאשר אין שפה זמינה[4], מלמד שהיכולת הזו היא חלק מובנה בביולוגיה שלנו, ושילדים נוטים ללמוד שפה בזכות מעין "מכשיר רכישת שפה" הטבוע/מובנה במוחם. פינקר דן גם בקשר בין שפה למחשבה, ומציע שההבנה שלנו את העולם מעצבת את השפה, ולא להיפך, וששפות מתפתחות בדומה לאורגניזמים חיים, דרך מוטציה, ארגון מחדש וברירה.

שפות משתנות ומגוונות עם הזמן והגיאוגרפיה, אבל המבנה הבסיסי נשאר עקבי כי הוא מושרש בביולוגיה שלנו. בדבריו אלה יוצא פינקר נגד השערה נגדית שגורסת שדווקא השפה היא המעצבת את המחשבה ואת תפישת העולם שלנו[5] (השערה הנקראת גם השערת ספיר-וורף[6]).

ספרו של פינקר עורר דיונים וויכוחים רבים, בעיקר על רקע השקפתו שחלק משמעותי מיכולות השפה וכללי התפתחותה טבועים בנו מלידה, רעיון אותו ביסס כאמור נועם חומסקי עוד לפניו. לטענת חומסקי ופינקר, הדקדוק האוניברסלי המולד, הוא ההסבר הסביר למהירות המדהימה שבה ילדים לומדים שפות ואת הדפוסים האוניברסליים הניכרים על פני שפות מגוונות. רכישת השפה של ילדים מתרחשת מהר מדי מכדי שניתן יהיה לתת עליה את הדעת במלואה על ידי למידה בלבד, דבר המצביע לדעתם על יכולת מובנית לשפה.

בעוד שלרעיונותיהם של חומסקי ופינקר הייתה השפעה מהותית על הבלשנות והמדע הקוגניטיבי, הם גם זכו לביקורת רבה. הביקורת ההתנהגותית (ביהביוריסטיות) גורסת ששפה אינה יכולת מולדת אלא התנהגות נלמדת. ושילדים לומדים שפה באמצעות תהליך של התניה – כלומר שהם מחקים צלילים ומשפטים שהם שומעים, ואז מקבלים חיזוק חיובי ומתפתחים כך. ביקורת של חומסקי על ספרו של פרדריק סקינר[7] הנחשב כמייצג ביותר גישה זו הדגישה את ההיבט היצירתי של השפה שלדעתו לא ניתן להסביר על ידי מודלים ביהביוריסטים. 

ביקורת נוספת על שיטת חומסקי ופינקר שמה דגש על ההקשר החברתי של רכישת השפה. לפי גישה זו, למידת השפה מוטמעת עמוק ביחסי גומלין חברתיים והתפתחותה מושפעת במידה רבה מהסביבה החברתית של הילד. פרספקטיבה זו מעידה שההתמקדות במנגנונים מולדים ממלאת פחות את התפקיד המכריע של חשיפה ותרגול חברתיים.

בלשנים קוגניטיביים, כמו ג'ורג' לייקוף[8], טוענים נגד הרעיון של דקדוק אוניברסלי מולד. הם מציעים ששפה היא תוצאה של יכולות קוגניטיביות כלליות ושל היכולת האנושית לזיהוי דפוסים. הם מדגישים את הרעיון ששפה ומחשבה שלובים זה בזה, כאשר למטאפורות יש בהם תפקיד מכריע.

ואולי כולם צודקים

תחום הבלשנות הוא מגוון ובינתחומי, כאשר תיאוריות לרוב חופפות או משמשות יחד כדי לספק הבנה מקיפה יותר של רכישת ושימוש בשפה, בעוד שתיאוריות אינדיבידואליות מדגישות לעתים קרובות היבטים מסוימים על פני אחרים (למשל, ההתמקדות של פינקר וחומסקי ביכולות מולדות, או של הביהביוריזם על התנהגות נלמדת וכו').

אך נראה שבמחשבה על דברי החוקרים והגישות השונות יש להתמקד בגישה מאחדת יותר, וכן להצביע על יסודות החסרים לכאורה בדיון. ראשית נתייחס לזווית המחקרית עצמה:

ראינו לעיל את פינקר יוצא נגד ההשערה שהשפה מעצבת את תפישת העולם של האדם, וגורס שההבנה שלנו את העולם היא זו שמעצבת את השפה שלנו. נראה שזו דוגמא קלאסית להתכתשות מיותרת הניכרת בתחום מחקרי זה בפרט, ובתחומים רבים בכלל. במקרה זה למשל, ניתן לומר שיש מקום לשתי הסברות וששתיהן נכונות במקומן ובהקשרן, ושמתקיימים כאן מעין יחסי גומלין אותם ניתן לתאר כתהליך ספירלי שבו "בלי מחשבה אין תפישת עולם ובלי תפישת עולם אין מחשבה".

הכוונה היא, שניתן לזהות שבפועל מתקיים בהכרת האדם תהליך הפריה הדדי ובו השפה מתפתחת ומעצבת תפישת עולם, שבתורה ממשיכה ומתפתחת מבעד לחוויות החיים ולימוד נוסף, המעצב את המחשבה וחוזר חלילה. כך גם בהתכתשות בין הגישה הביהביוריסטית לזו המולדת, ניתן בהחלט לזהות יכולות שפה מולדות מחד, שמתפתחות ומתאזנות גם על ידי חיקוי ופידבק חיובי.  

אלה הן דוגמאות לכך שפעמים רבות חוקרים או הוגים או פרשנים מתכתשים ביניהם לשווא, כאשר בפועל כל אחד מדגים היבט בתהליך מורכב, שהוא אכן אמיתי בהקשר מסוים, אך רואה בדבריו שלו את חזות הכול, ללא פתיחות לתמונה מורכבת יותר הכוללת היבטים נוספים לשלו. עניין זה מתרחש כאמור בתחומים רבים.  

התפתחות השפה והשימוש בה מושפעים ממספר רב של גורמים: ראשית, רוב הבלשנים מסכימים שלבני אדם יש יכולת מובנית כלשהי שבאמצעותה מתפתחת השפה שלו. עדות לכך היא דפוסי ההתפתחות הקבועים של ילדים בין תרבויות ושפות, כמו גם קיומם של מאפיינים לשוניים אוניברסליים. בהיבט נוסף ברור גם שעקרונות התנהגותיים כמו התניה ומשוב חיובי מההורים ומהסביבה, בהחלט משחקים תפקיד, במיוחד בשלבים הראשונים של רכישת השפה. ילדים מחקים צלילים ומילים שהם שומעים, וחיזוק חיובי מעודד אותם להמשיך ולהשתמש נכון בצלילים ובמילים אלו. גם אינטראקציה חברתית הנובעת מההיבט התקשורתי של השפה אינה מתפתחת בבידוד, שהרי השפה היא גם כלי לתקשורת.

גם גורמים קוגניטיביים, כמו זיכרון, קשב ואינטליגנציה מולדת ונרכשת, משפיעים ללא ספק על התפתחות השפה והשימוש בה. שפה בהחלט גם מעצבת את מחשבותינו ותפיסותינו במידה מסוימת, אך אינה קובעת באופן מלא את תפיסת העולם שלנו. 

מכל זה עולה שיתכן לומר שהאתגר המחקרי הוא להבין כיצד גורמים שונים אלה מקיימים אינטראקציה ומשפיעים זה על זה בהתפתחות ובשימוש בשפה.

במאמר נוסף ננסה להתבונן בשפה מנקודה מופשטת יותר, וננסה לחקור בעקרונות השפה מזווית אפיסטמולוגית

[#108]

[1] סטיבן פינקר, "האינסטינקט הלשוני- כיצד המוח יוצר שפה", הוצאת מרכז שלם, ירושלים 2011 (הספר במקור הוא מ1994).

[2] פינקר הוא פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת הרווארד ומומחה בעל שם בינלאומי בחקר השפה ובמדעי הקוגניציה. 

[3] ספר נוסף של פינקר "הלוח החלק", עוסק במאבקו ארוך השנים בטענה זו.

[4] הדגמה יפה לכך היא השפות הקריאוליות שאת התפתחותן מתאר פינקר בהרחבה (שם 20-23). שפות אלה התפתחו אורגנית מתוך שפות הסכמיות שמופיעות בין עבדים (ועובדים) במקומות שונים ומארצות שונות שלא ידעו לתקשר ביניהם, עד שפתחו עגה מאולתרת כגון פידג'ין. התגלה שפידג'ין השתרשה והשתכללה באופן טבעי עם מורכבות דקדוקית שלא היתה קיימת קודם לכן אצל הדור השני של אותם עבדים. התוצאה היתה שפה עשירת הבעה המכונה שפה קריאולית. עניין זה הופיע בהקשרים דומים ברחבי העולם.  

[5] (שם, 45)

[6] השערת ספיר-וורף, הידועה גם בתור תורת היחסות הלשונית, היא תיאוריה בבלשנות המציעה כי השפה בה אתה מדבר משפיעה או אפילו קובעת כיצד המין האנושי תופס ומבין את העולם

[7] https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%A7_%D7%A1%D7%A7%D7%99%D7%A0%D7%A8

[8] https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%27%D7%95%D7%A8%D7%92%27_%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A3