מהי ראשית הדעת? להלן מספר תובנות יסוד לאפיון נקודת ראשית הדעת, "גווניה", ואשר מעצבה. השתקפות הראשית בדעת כהוויתה, היא תקוות האדם ותכלית מסעו לקניית חכמה. סך הידע האנושי, המתפתח מבעד לדורות הוא כל אשר מצטבר מסך "המבטים המשניים".
בראשית, התבהרות דעת בחווית מציאות המזומנת כאחד, עימה. (הן אשר נקרא לו בשם "יודע", והן אשר נקרא לו בשם "ידוע" מזומנים ונודעים למעשה כאחד- ומעולם לא נפרדו אלא בדיבורנו, הבא מטבעו לאפיין קריאה מדויקת בשמות היבטי חוויה). זוהי ה"הכרה הראשיתית".
יש להבחין בין "הכרה ראשיתית", " ל"מבט משני", הגם שנחווים כאחד.
ה"הכרה הראשיתית" היא חוויה ישירה של "כל", אך למעשה ללא "עצירה", כלומר ללא סוף "מסוים" הניתן לידיעה (ובהקשר "הכל מכל כל", כל טענת סוף שתאמר, תשאל ל"אחוריו"). זוהי חווית כל הידוע-כאחד, על כלל גווניו, כפי שמשתקפים כזוויתו הייחודית של כל חי. (ההכרה הראשיתית היא למעשה הכרה ישירה לא מפרשנת, טרום "קריאה בשמות").
בכל אדם משתקפים גווני הדעת מבעד לטווח רחב של תובנות הכרוכות בנסיבות (דור, זמן, מקום), מניעים, התקשרויות, נקודות עיוורות, זיופים ואשליות. איזונם הפנימי ועוצמות שילובם של אלה, מכתיבים את מידת דיוק מבט כל אדם מזוויתו, בכל זמן והקשר נתונים. זהו המבט המשני המשקף בכל עת דרגות דיוק משתנות ומגוונות כלפי מספר כלשהו של הקשרים ונושאים, וביחס ל"הכרה הראשיתית" (הקשרים פשוטים או מורכבים, מצומצמים או חובקי-עולם).
ככל שמתרופפת או חסרת דיוק בנושא מסוים, עלולה להיווצר שניות מבטים (כלומר, שניות ופער, בין המבט המשני, להכרה הראשיתית), המשתקפים בדעת "גווני ידע" בלתי מדויקים. שניות זו במבטים, נזקקת מעתה לתהליך איחוי (הרחבת דיוק, לקראת איחוד מחדש).
הרצון המקווה לעליית אדם, הוא בהתרחבות רציפה של המבט המשני, מתוך רצון אַפקטיבי לדעת ממוקדת ומדויקת, עד תיעלם השניות, ותשתקף הראשית בדעת, כהוויתה.
בנוסף לגווני הדיוק השונים ביחס להכרה הראשיתית המשתקפים בזווית זימון יחידה, מובחן גם שוני בין "זוית זימון" ל"זוית זימון" [או בין "אן" ל"אן" (או "אני" ל"אני"): המילה "ל-אן" משמעה- "ל-איזה כיוון"? המילה "אנ-י" משמעה כיוון המשויך ומשתקף בזווית ראיה ופעולה ייחודית המובדלת בכלל תפישותיה ופעולותיה (גווניה) משאר "זוויות" (נפשות)]
גווני התבהרות הדעת בכל נושא שהוא, מובחנים בין "זווית" "לזווית" (ברמת הפרט), ובזיכרון כל דור ודור מאז בריאת אדם (ברמת הכלל).
סך הידע האנושי, וחכמת הדורות הוא כל שמצטבר מכלל "המבטים המשניים", מבעד להשתקפות היבטים בזימון ראשיתי מתמיד ומתחדש. כשם שכל זווית מתפתחת מתוך שילוב זכרון ונסיון עבר בתוספת פעולותיה (בלימוד, מלאכה, עבודה, וצריכה), כך סך כל ידע, מדע, שפה, ותובנה מתפתחים בכל עת משיקוף התפתחות כלל זוויות. זוהי התקדמות הידע האנושי הנמשלת לאכילת פירות "עצי גן עדן" (גן עדינות החוכמות) בטעמיהן ודרגותיהן.
יחסיותו של המבט המשני נודעת אך ביחס להכרה הראשיתית. יחסיות זו משתקפת הן מבעד היות מגוון דיוקים ואי דיוקים בדעת יחידה, הן מבעד כל תהליך התרחבות מבט לעומת קודמו, והן בהבדלים בין "אן" ו"אן", שנודעים אף הם מבעד לשיקוף גווני ידיעה והיחסים ביניהם. מזיהויים אלה מושכלים היבטים נוספים ביחס בין ההכרה הראשיתית והמבט המשני, שלא היה נודע במודעות יחידה.
[#2]
Comentários