[פרשת אמור]: ביאור קצר על הסיבות לכפילות לשון תמוהה בפתיחת הפרשה על פי האבן עזרא, רש"י והגאון מוילנה
בפתיחת פרשת המועדים בפרק כ"ג יבחין הקורא המעיין בלשון כפולה ומשונה:
בפסוקים א'-ב' נאמר: "וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם, מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם מקראי קודש, אלה הם מועדי".
בפסוק ג' מוזכרת השבת ואיסור מלאכה בה (כך לכאורה, וראו את ביאור הגאון מוילנה בהמשך): "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש כל מלאכה לא תעשו שבת היא לה' בכל מושבותיכם".
מיד בפסוק ד', פתיחה נוספת המעוררת תמיהה בכך שחוזרת כמעט במדויק על הנאמר שני פסוקים קודם לכן: "אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם".
מה יכולה להיות הסיבה לחזור על משפט כמעט זהה פעמיים ובהפרש של פסוק אחד?
ביאור האבן עזרא: ימים נתונים ומועדים נקבעים
בעיון בדברים נבחין בדקות הלשון, כאשר בפסוק ב' נאמר "אשר תקראו אותם... אלה הם מועדי", ובפסוק ד' "אשר תקראו אותם במועדם".
השבת מגיעה על כורחנו, מעצם מנין הימים, ותכנס מיד בהפציע היום השביעי. אין הדבר נתון להחלטה אנושית. זמני המועדים לעומת זאת, היו כפופים עד לחורבן בית המקדש, לקביעה של בית דין על פי הלכות קידוש החודש, ועל פי עדים. ממילא, יכול היה להיות שינוי ביום שבו יחול מועד מסוים, על פי קביעת בית דין בכפוף לעדות אנשים מקרב העם. לעומת שבת הקבועה מראש ונקראת "מועדי", שאר המועדים נקבעים במועדם, ביום זה או אחר, שאינו קבוע, ולפי קביעת בית דין כאמור.
ודברים אלה הם דברי האבן עזרא: "ואמר בשבת אלה הם "מועדי", ובמועדים אמר "במועדם", והטעם, באיזה יום שיהיה מהשבוע (כלומר לפי איך שיקבע בבית דין)... והנה אני נותן לך כלל בדברי המועדים, כי בזמן שבית המקדש קיים, היו המועדים נמסרים לבית דין...". (הכלל שהזכיר האבן עזרא "שנותן לך" בהמשך נוגע לעניינים בחכמת התכונה (אסטרונומיה) שלא נדרש להם כאן).
ביאור רש"י: חשש מזלזול במועדים
רש"י, המתפלא הן על הלשון, והן על צמידות השבת לפרשת שאר המועדות שואל: "מה ענין שבת אצל מועדות?", הרי השבת קבועה וחוזרת בסופו של כל שבוע, ו"מועדות" מתייחסים לאירוע הקורה אחת לשנה, שהוא "זמן מיועד" לכוונה מסוימת ובפרק מסוים בשנה. עונה רש"י: "ללמדך שכל המחלל את המועדות מעלין עליו כאילו חילל את השבתות, וכל המקיים את המועדות מעלין עליו כאילו קיים את השבתות".
בבסיס פירוש רש"י עומדת ההנחה שיכול היה אדם לומר, שמכיוון שבקביעת המועדות מעורבת עדות אנושית ופסיקת בית דין, הרי שחשיבותן פחותה, ולכן, כך רש"י לשיטתו, משווה התורה חשיבותן של "מועדות" לשבתות השנה, שחילולן מפאת חשיבותן שווה לחילולן של כלל השבתות, וכן קיומן.
ביאור הגאון מוילנה: לא מדובר על שבת אלא על יום הכיפורים
הגאון מווילנה נוקט בשיטה אחרת לביאור הדברים ומבאר שעקב קושי הדברים בפשטותם (כפי שפתח בפירושו: "אלה מועדי ה', ומה הקשר של שבת לכאן?"), שיש לפרש ש"ששת ימים תעשה מלאכה" אינו מתייחס כלל לשבת, אלא למועדים.
על פי הגאון "ששת ימים תעשה מלאכה" מתייחס לששה מועדים (חג פסח-יומיים, ראשון ושביעי, שבועות יום אחד, סוכות שני ימים, וראש השנה יום אחד), שלאחריהם חל יום הכיפורים, שאליו מתייחס הפסוק "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש כל מלאכה לא תעשו", שאין דינו כששת הימים האחרים בהם מותרות מלאכות הקשורות באכילה כגון בישול, וביום הכיפורים שדינו כשבת, הוא מועד האוסר את אלה.
מכאן עולה שהגר"א אינו לומד "מועדי ומועדים" שאצלו שתי הפרשיות נאמרות לגבי מועדים הנקבעים בבית דין ובאמצעות עדים, וגורס את ההפרדה בלשון כשתי פרשיות, מפאת אופיו המיוחד של יום הכיפורים כ"שבת שבתון" של איסור מלאכה ועינוי, לעומת האפשרויות למלאכת אוכל נפש הנוהגת בשאר המועדים כאמור.
[#107]
Comentários