לעולם ישליש אדם את מעותיו וסיכוניו

[בלוג] [וגם- פרשת משפטים] כמה מילים מניסיון חיים ומדברים עתיקים של חכמים בנוגע לזהירות בהשקעות בפרט ובשמירה על ממון בכלל. עצתם העתיקה והעקרונית של חכמים לביזור השקעות, היתה נכונה בתקופתם, וכוחה יפה לה גם היום

לצד עיסוקי העיקרי דהיום בנושאים ש"ברוח", שחלקם אף מובעים באתר זה, במשך שנים רבות אני מצוי בעולם ההשקעות, הן מזווית של מי שעבד עם חברות בשלבי התכנון האסטרטגי שלהן לקראת סיבובי גיוס הון ממשקיעים, והן מהצד השני כמשקיע "כשיר" (ופאסיבי) במספר תחומים.

במהלך השנים נתקלתי בהזדמנויות מהזדמנויות שונות, כמו גם בהצעות שהיו לא סבירות בעליל, בשוגג או מתוך תקוות שווא ש"יהיה בסדר" (שלא לדבר על הצעות שכמעט ועלו לכדי זדון). בשלב כלשהו התברכתי בכך שהזדמן לי אף למנוע מאנשים מלהיכנס להשקעות שהיו מובילות אותם לאובדן רוב חסכונותיהם, במה שהיה ניתן לראות ככישלון ידוע מראש, כתוצאה ממגוון סיבות כגון: הבטחות לתשואות לא סבירות, סיכונים שלא שווים עודף תשואה זעיר על הנייר לעומת השקעות זמינות בטוחות יותר, סיפורים לא מבוססים כלכלית, חישובי רווח עתידי לא הגיוניים ועוד.

הכסף שכל אחד מאיתנו חוסך, ושפנוי עתה להשקעה, מייצג למעשה את האנרגיה האנושית הרבה, דהיינו את כל הכוחות והשנים שהשקענו בעבודה קשה. בפועל, הסכום הזמין להשקעה (דרך הפרשות חודשיות לשכירים, ודרך השקעות של כסף זמין שנשאר בחשבון) הוא מה שנותר בידינו אחרי כל הוצאות המחיה השוטפות.

מטרת ההשקעות שאנו עושים היא כפולה: 1) לשמר את הערך של מה שבידינו כנגד אינפלציה (ירידת סמויה בערך הכסף, ובכח הקניה שלו לאורך זמן, וממגוון סיבות שאין זה המקום לפרטם). ו-2) לקוות שתהיה תוספת ערך ריאלית, מעבר לאינפלציה (ומס עתידי), שתגדיל את ההון שחסכנו.

מעצם כך שסכומים זמינים אלה מייצגים זמן (זמן העבודה שהשקענו), ומעצם כך שזמן הוא המשאב היקר ביותר שיש לנו, ושלעולם לא ניתן לרכישה..., הרי שברור שישנה אחריות רבה ביחס להשקעה וחסכון. אחריות זו כרוכה בין היתר בהכרת החשיבות של המאמץ הקודם והעתידי שלנו, ושל זמן החיים שלנו, כמו גם בכך שהכסף שחסכנו מייצג גם הרבה אפשריות להשגת ערכים בהם אנו חפצים, איש אישה לפי העדפותיהם.

לא בכדי, נקרא כך "כסף" במחשבת השפה, שכן הוא מייצג את "הכיסופים" שלנו, דהיינו את הרצונות שמייצגים בין היתר גם את החירות שלנו. שם נוסף ל"כסף" הוא "דמים" שהוא שם שמייצג וממקד אותנו במשמעות שהזכרתי לעיל: האנרגיה ששילמנו בעדו--- הדם שלנו ממש.

לאור זאת, ובשבוע בו גם קוראים את פרשת משפטים, חשבתי שראוי להזכיר עצה עתיקה שנתנו חכמים לפני שנים רבות באשר ליחס הנכון והרציני להון.

על פי אחד מספרי מחשבת ההלכה היסודיים "ספר החינוך", כוללת פרשת משפטים 53 מצוות, בנושאים מגוונים, ובהם רבים הנוגעים בנזקי ממון, שמירה, שכירות, ועוד מדיני נזיקין. אחד מהנושאים העקרוניים הנוגעים בממון הוא האופן המדוד, והזהיר אותו יש לנקוט כדי לשמרו.

הגמרא (בבא מציעא, מ"ב, א') מלמדת: "...ואמר רבי יצחק לעולם יהא כספו של אדם מצוי בידו, שנאמר וצרת הכסף בידיך. ואמר רבי יצחק: לעולם ישליש אדם את מעותיו, שליש בקרקע, ושליש בפרקמטיא, ושליש תחת ידו".

רבי מנחם המאירי (1249-1315) כותב שעצה טובה זו מופנית כלפי "הצדיקים" במיוחד (הגם שטובה לכל אדם), שעקב זה שאינם מצויים כל כך באמנות נקיה, עליהם לשמור על ממונם באופן מיוחד. וכך כתב: "הצדיקים ראוי להם לחוס על ממונם ובלבד, בכדי שלא יפחיתו עצמם בכך, מפני שאין הריווח מצוי להם כל כך כשאר בני אדם שכל אומנות נקיה להם. מתוך כך צריכים (אותם הצדיקים) להיזהר בכל דבר, (כדי) שיהא ממונם מתקיים. דרך עצה אמרו לעולם ישליש אדם את נכסיו שליש בקרקע שליש בפרקמטיא שליש תחת ידו".

אם נתבונן בעקרון דברי הרב המאירי, וכן במשמעות "רווח", אך ורק כסכום שנשאר זמין להשקעה וחסכון לאדם מהישוב אחרי הוצאות המחיה, הרי שלמעשה גם עבור רוב בני האדם אין הרווח "מצוי כל כך". וממילא המשך דבריו ש"צריכים להיזהר בכל דבר שיהא ממונם מתקיים" רלוונטי בימינו כמעט לכל אדם השכיר בחברה או בעל עסק קטן החוסך שקל לשקל כל חודש. עצת החכמים אותה מזכיר, מפורסמת מאד, ומציעה תמיד לחלק את ההון הזמין למספר נתיבי השקעה: שליש בנדל"ן (היום ניתן גם מניות של קרנות נדל"ן), שליש במסחר (היום ניתן כמובן להחזיק בנכסים סחירים כגון נירות ערך ולא לרכוש ולמכור סחורות בפועל), ושליש במזומן (היום ניתן להחזיק חסכונות נזילים שיכולים להימכר למזומן מיידית, אך שומרים כנגד אינפלציה למשל, בעיה שלא היתה קיימת בעבר).

בן דורו של המאירי, רבינו בחיי בן אשר (1255-1340) מביא בפירושו לתורה (בראשית פרק לב, ט) שתי דוגמאות בהם היתה סכנת מוות שהצריכה "פיזור סיכונים" כלשון ימינו, גם לגבי נושאי שמירת נפש, ולא רק במסחר ושמירת ערך (יעקב בדרכו לפגישתו עם עשיו, והנביא עובדיה שהסתיר את הנביאים הנרדפים בכמה מערות). וכך כותב:

"והיה המחנה הנשאר לפליטה. הם לאה ורחל ומחנה שעמם. ומקרא מלא פירש הכתוב: 'ויחץ את הילדים על לאה ועל רחל ועל שתי השפחות'. לפליטה, מן החרב, כענין שכתוב: (ירמיה נא, נ) פלטים מחרב'. ומכאן למד עובדיהו שעשה מן הנביאים ב' חלקים שלא החביא אותם במקום א', הוא שכתוב: (מלכים – א יח, יג) 'ואחביא מנביאי ה' וגו', חמשים חמשים איש במערה ואכלכלם לחם ומים'.

רבינו בחיי מוסיף ודורש את מקורה של עצת חז"ל בפסוק בספר דברים (כ"ח, ל') (אותו דורשת הגמרא באופן מעט שונה): ואמרו רבותינו ז"ל: (בבא מציעא מ"ב א') לעולם ישלש אדם מעותיו שליש בקרקע שליש בפרקמטיא שליש תחת ידו, שנאמר: (דברים כח, ל) "יצו ה' אתך את הברכה באסמיך"', זו פרקמטיא. 'ובכל משלח ידך', זו תחת ידיך. וברכך בארץ', זו קרקע".

רואים אם כך, שרבינו בחיי גוזר קשר עקרוני בין שמירה על דמים (המייצגים כאמור אנרגית עבודה של "נפש אנושית" - זמן חיים), לבין מצב של סכנה לנפש. בשניהם סכנה מכיוון שמדובר ב"דמים" הן במובן האנרגיה שאנו מוציאים על עבודה במשך שנים, והן במקרה של סכנת נפשות, ישנו צורך בזהירות מיוחדת ובנקיטת צעדים בהתאם.

בסיפור תולדות חייו של רבי משה פיינשטיין (שו"ת אגרות משה ח' עמ' 33) מסופר כך:

"בשלהי תשל"א התחולל משבר המטבע בעולם, ואברכים רבים שהשקיעו את כספם בשוק זה מתוך תקוה לרווח קל ומהיר הפסידו את כספם. בשבת קדש תשעה באב תשל"א בסעודה שלישית במחנה הקיץ של ישיבת סטעטן איילענד דרש רבנו דרשה גדולה בעניין החובה לקבל את דברי חז"ל בכל הנוגע להנהגת העולם. הוא אמר שההפסד נגרם לאנשים על שלא שמעו לדברי רבי יצחק (בבא מציעא ע"א) לעולם ישליש אדם מעותיו שליש בקרקע ושליש בפרקמטיא ושליש תחת ידו..."

עיקר כוונת דבריו במקרה זה, וכעבור עוד כ700 שנה, היא להדריך אדם שלא יהא להוט מדי אחרי רווח מהיר, וידע שדרכם של נכסים שהם עולים ויורדים ועל כן יחלק השקעותיו לכמה סוגי השקעות, ולא ישים את הכל במקום אחד, ובוודאי שיבדוק היטב איך להשקיע. וכפי שראינו, לא רק בשמירת ממון כך, אלא גם בשאר מצבים שמחייבים שיקול דעת בשמירה על ערך, ממוני או אחר.

איני חושב שיש מי שאינו יודע את העצות הטובות הנ"ל ומבינן היטב, ובייחוד לאחר רגעים של הפסדים. ובכל זאת בכל פעם, אנחנו נופלים שוב ושוב באותה מלכודת דבש של הדמיון, ותקווה לא מבוססת, ש"הפעם זה יצליח". בהיותי קשור לעולם ההשקעות שנים רבות כאמור, חוויתי זאת על בשרי, וראיתי זאת סביבי במקרים רבים, עד כדי מקרים של אבדן הון רב שכבר היה בידי אנשים, ואיבדו את כולו מתוך תקווה לא רציונלית ותאווה לעוד.

יש גם שתולים יהבם בהצעות מפתות מאנשים מעונבים בכנסי השקעות ומכירות, שמיועדים מלכתחילה לערער את שיקול דעתם ולפתותם להעביר את כספי חסכונותיהם בעבור "הזדמנות שלא תחזור עוד". לא משנה כמה פעמים אנשים נופלים, וכתבות מתפרסמות, נדמה שאלה ממשיכים לנבוט כפטריות אחר הגשם, בחיפוש אחר חסרי הניסיון הבאים.

גם בעולם התאגידי, ובפרט בעולם הרכישות והמיזוגים, ישנן עסקאות רבות שבסיסן תקווה בלתי מבוססת להצלת עסק שכבר עבר את שיאו דווקא דרך רכישה של עסק או טכנולוגיה חדשניים מתוך תקווה שבדרך כלשהי תהיה סינרגיה בין שתי החברות, מה שבמקרים מתגלה כמסמר אחרון בארון הקבורה של שני התאגידים שהתחברו, ואובדן הון רב לבעלי המניות, וישנן דוגמאות רבות לכך.

עיקרו של דבר הוא שיש לנו להכיר שלרוב אנו חלשים מדי להתגבר על מה שנראה כמו פיתוי לרווח, ולכן בדיוק כדאי לנקוט בכללים מעט נוקשים, בזהירות רבה ובעצה טובה, שיחליפו את המקום בו המשמעת העצמית מתפתה ונפגעת.

[#84]