בנין עולם

נדמה בנפשנו בנין גבוה, שבסיסו בארץ וראשו מגיע השמימה.

נדמה שכל קומה בו היא משל לדור שלם.

נאמר שכל קומה בנויה בהיקפה מ-50 לבנים. לבנה לכל שנה מאותו דור. הלבנים נעשות על ידי הפועלים, הלא הם אנשי אותו דור. ישנן לבנים הנעשות ע"י הרבה אנשים, וישנן כאלו הנעשות בידי יחידים.

לאחר אלפי שנים, ובעצם ימינו אלה, והנה היום גובהו של הבניין כ115 קומות, והוא מורכב כבר מאלפי לבנים. והלבנים, חלקן דהויות, חלקן ברורות, חלקן חלקות, חלקן מחוספסות, חלקן סדוקות, וחלקן שלמות כצור החלמיש.

מאז ומעולם, ומעצם מהותו, היה על כל אחד מדיירי הקומות להשתתף בהנחת הלבנים להמשך בניינו של הבנין. איש איש ולבנתו, או חלקי הלבנה שאחראי היה לה. היה על כל אחד ללמוד את מלאכת השבחת הלבנים וחיבורם לבנין. וכל לבנה היתה תוצאה של מאמץ בוניה בה.

דבר אחד היה ברור לאורך כל זמן הבניה, והיה ידוע לבני כל קומה וקומה:

תהא אשר תהא איכות הלבנה בהשלמתה, היה עליה להוות חלק מהבניין, שכן את הבניה לא ניתן היה לעצור. כך, פעמים רבות הסתמכו רבים מבעלי לבנים סדוקות או רעועות על לבני חבריהן השלמות.

מיד בהיוולדנו, הכרנו בהיות הבנין ובזוויתנו בו, אך לא כעומדים בתחתיתו ומטפסים בו, אלא, שהונחתנו מיד בקומתו ה114,שם גידלו אותנו פועלים מהקומה שלנו, שנעזרו בפועלים מהקומה ה113. בתחילה, לא ידענו להסתכל למטה, ולראות חלקים מהקומות האחרות. גם למדנו שאי אפשר לרדת למטה לקומות האחרות, אלא רק להתקדם אט אט בקומה שלך, עד שכשמסתיימת הנחת 50 הלבנים שבה, עולים כולם לקומה הבאה.

לרדת, או לחזור אחור, אי אפשר בשום פנים ואופן. תנועת הבונים בבניין היא תמיד קדימה.

אמנם לפעמים פגשנו אנשים שזכו להיות בקומה ה113, פעם אפילו נראה מישהו זקן מאד שראה בעיניו וזכה לשהות עם אנשי הקומה ה-112, אך מלבד מבט ברור יחסית על קומות אלה מהמרפסת, לא יכולנו לחזור אליהן, אלא רק לשמוע אודותן מאלו שהשתתפו בבנייתן.

כשגדלנו עוד, למדנו ששם הבנין שלנו הוא: בנין העולם.

כשעמדתי על דעתי גיליתי, שראייתי משתפרת, ודעתי מתרחבת ושביכולתי לראות יותר ויותר קומות, ולהבין יותר טוב את שיטות הבניה בכל קומה, ולראות את הקשר שבין קומה לקומה בדעה מפוכחת יותר. למדתי להבחין שהיו בעבר פועלים שהלבנים שלהם היו כה חזקות עד שהחזיקו קומות שלמות, בהן היו לבנים רבות מאד סדוקות, או דהויות ורפות.

למדתי, שלמעשה, בכל קומה וקומה, היתה לפחות לבנה אחת כזו, שבלעדיה, יתכן וכל הבנין היה מתמוטט, ממש כמגדל בבל בשעתו.

לאחר עוד שנים של התבוננות, הבנתי שעם השנים, ועם התקדמות בנייתה של כל קומה וקומה, השתכללו היבטים רבים במלאכת הבניה. בכל תחום ותחום בה, התפתח ידע שעבר מדור לדור, מאב לבנו, וממורה לתלמידו, כמעט מבלי להרגיש, אך שתוצאתו היתה הבנה גוברת והולכת בעקרונות חכמת העולם, וגם בפרטי כל לבנה ולבנה. אך הבנתי שעדיין חסרה לרבים הבנה על הלבנה כשלם, ולרבים יותר חסרה הבנה על הקומה כשלם. רק מתי מעט השכילו להביט בכל הקומות בבת אחת, בנסותם להבינן בשלמותן. ראיתי גם כאלו שלמרות שנראה כי לבנותיהם חזקות ושלמות, מבט מעמיק יותר גילה שסדוקות הן מבפנים ולא יחזיקו מעמד זמן רב.

וגם בקומה שלנו, כך ראיתי, היו אותם מעטים, שעבדו ביסודיות, בשקט, ובעמל רב. ושאצלם יכולתי לראות חלקי לבנה שלמים ומסותתים להפליא, שנראו כמו כמה מן הלבנים שהזכרתי קודם, שהיו מחזיקות קומות שלמות. לפתע ראיתי שאותם מעטים, הם גם אלו שהתבוננו מטה, ועיינו ארוכות במבנה ובהרכב לבנים שלמות וסדוקות מדורות קודמים. ראיתי שכך למדו אט-אט לשכלל את הלבנים שלהם ואת שיטות בניתם בהם.

והתוצאה? ראו את הבנין שלנו, כמה יפה הוא.

בניין עולם יפה להפליא. נבנה בעמל רב במשך שנים רבות, כך למדתי, והינו תוצאת עמל פועלים רבים לאין ספור במשך דורות רבים, שעבדו ושמרו, והכינו לבנים מוצקות ושלמות שעליהן עומד.

ראוי שתזכור שללא התבוננות דור דור, ועמל רב, לא תוכל הלבנה שלך להיות חזקה דיה, ולא ילמדו בניך ובני בניך ממך את מלאכת הבניה כראוי.

זה בנין העולם שלנו. ועלינו להמשיך לבנותו, איש כמיטב יכולתו. ולא עליך המלאכה לגמור, אך אין אתה רשאי להפטר ממנה.

---

"תיקון עולם" מניח מראש שמה שיש הוא טוב, אך שיש גם תמיד מקום לשיפור, ולאיזונים שכמותם כשיפוץ הלבנים שנבנות להן כך או כך כפי דברי המשל שהובא מעלה.

הרדיקל הפוסט מודרני הזועק לשינוי גורף בגדר "עולם ישן עד היסוד נחריבה", הוא בדרך כלל קצר רואי, ויוצא מנקודת הנחה שהמצב הנתון הוא רע בהחלט, ושלא היו חכמים בעולם עד שהגיע כבוד חכמתו.

אמנם ישנם הקשרי רוע קיצוניים, כמו חיים תחת עריצות, או מלחמה בעריצות, שאותם אכן יש לשנות, והרבה. אך גם שם כל שינוי הוא בעל תהליכים רבים מטבעו, כל אחד תיקון קטן, ובדרך כלל אין מגמה חברתית או הפנמת ערכים, או שינוי אישי, משתנים בבת אחת מקצה אל קצה, ועד קליטתם והפנמתם יעבור זמן רב. מצד שני, שינוי שיפור ולפעמים גם חריפים, הם בהחלט הכרחיים בכפוף להקשר ובמחשבה זהירה, וטכניקות חדשות ליצירת לבנים וקומות חזקות עוד יותר הם יסוד מיסודות ההתקדמות האנושית. לכן, התחשבות בדרך שנסללה לפנינו מחד, לצד מאמץ אמיתי להתחדשות בשלבים הבאים של סלילתה מאידך, יהוו שילוב נפלא של תבונה חכמה ויצירה.

הצועק לשינוי גורף בתוך אנושות מתקדמת והולכת מתוך תהליכים שהוכחו כעובדים זה אלפי שנים, דומה לזה שבמשל מעלה, ישלים איזה פיסה קטנה וחדשה של לבנה, ויתגאה בה כאילו כל הבניין קיים בזכותו. אך שכח הוא את מקומו, ואת אשר נעשה לפניו. ולא היטיב לראות.

ישנם רבים מאד בדורנו, שעושים מעט פה, ומעט שם, כמיטב האפנה האחרונה, ומנופפים בידיהם מראש הבניין, על המרפסת, וצועקים: ראו, ראו כמה מתקדמים אנחנו, לעומת הפרימיטיביים שבעבר! גם להם נאמר בשקט ובמתינות: "ואף על פי כן נוע תנוע"- והבנין ימשיך להבנות.

[#68]