[בלוג] "היתה כאניות סוחר"

"אני" הוא שם לזווית ראיה נבדלת משאר זוויות ראיה הנקראות בשם "אתה" ו"אתם". כל זווית היא גוון ייחודי בהוויה מחד, אך חלק ממנו מאידך. קל ליחיד לטבוע בזרם המים המהווה את הכלל, באם לא ישכיל לשוט בבטחה על סיפון אנייתו, בעודו מתחנך להתאמץ ולשמור על מבט מתרחב תדיר, ויציבות ועצמאות מוסרית.

לפני מספר שנים שמעתי שיעור מפי הרב משה שפירא זצ"ל ובו ביאר את חשיבות מעשיה של "אשת החיל" (בין אם היא אשת הבית החכמה כפשט הדברים, ובין אם היא משל לחכמה עצמה כפי דברי חלק מהמפרשים), עליה אנו שרים בכל ליל שבת שהיא "כאניות סוחר".

לימד הרב שפירא שמילת "אניות" היא לשון רבים של "אני", ומתקבל בכך ביאור נפלא: אם נדמה את החברה הסובבת לזרם שוצף של מים הזורמים בכיוון מסוים (ושבהם ניתן לטבוע או לשחות), הרי שאשת החיל היא זו המשכילה לחנך "אניות סוחר" בעלות זהות חזקה ומודעות לעומק חכמתם, ומהנדרש מכל אחד ואחת לעבודת ה' ("אני" יציב כאילן ששרשיו עמוקים).

אניות אלה יהיו מסוגלות לשוט על פני המים השוצפים בבטחה, ואמנם לזרום עימם לכיוון שעשוי להיות נכון, אך עלול גם שלא להיות כזה, תוך מאמץ רציף לא פחות לשמירה על יציבות ועצמאות מוסרית על סיפון האנייה, באם שוצף חלק מהזרם לכיוון הלא נכון.

ומורגל אני לדמות את מסע חיי כאנייה השטה על מים, שהם לעתים שוצפים וסוערים ולעתים שקטים ובוטחים, ולעתים גליהם בינוניים, ולעגון בנמל חכמה זו או חכמה אחרת, חברה זו או חברה אחרת, ולהצטייד בו בצידה ראויה, בחזקת תוכו אכול וקליפתו זרוק, להרים עוגן ולחזור לשוט.

כדאי הוא האדם לנסות תמיד להתעלות מעל הבלי הזמן ולהמשיך ולזהות עקרונות של נצח מבעד לזמנים משתנים, ולסגל יכולת התבוננות וחוסן לעשיית הנכון.

[#70]